אז השבוע התחיל שגרתי למדי. יום ראשון ישאר לאורך כל הסמסטר יום של שרטוטים וגזירה של בדים וניירות (להלן ? דיגום חופשי ותדמיתנות). ביום שני הצגתי סופסוף את הדימויים שאספתי ללוח ההשראה שלי (או במילים אחרות ? הבאתי את התמונות מהוטל מונטיפיורי). בניגוד לתחזית שלי לתגובה קיצונית, התגובה הייתה מאוד בינונית. לא התלהבות יתרה, אבל גם לא קטילה. שזה בסה"כ בסדר, זה אומר שיש בשר לעבוד איתו ורק צריך להבין איך מבשלים אותו ככה שיצא טעים בסוף. בהתחלה קצת התבאסתי מהתגובה הפושרת, אבל מאחר והייתי השני לקבל ביקורת היה לי מספיק זמן אחר-כך ללמוד ולהבין שזה פשוט המקסימום שאפשר להוציא מהמנחה שלי. בסוף השיעור דיברתי איתה ופתחתי את הדילמה לגבי התלהבות התגובה. בתמורה היא סיפרה לי שזו לא פעם ראשונה שאומרים לה שנורא קשה להבין מהתגובה שלה את רמת ההתלהבות ושהתשובה שהיא נתנה בפעם הקודמת היא ? "ביום שתהיה לי סיבה לתלוש שיערות מהראש ? אתם תרגישו". לקחתי על עצמי כמשימה לגרום לה לרצות לתלוש שיערות מהראש:)
יום שלישי מתחיל בשיעור תפירה. שזה, איך להגיד, לא הצד החזק שלי בלימודים האלה. הראיתי למורה את שיעורי הבית שלי והיא אמרה לי ? "נו, יש לאן להתקדם". ואני אומר ? אופטימיות זה אחלה, אבל התעלמות מהמציאות זו כבר עילה לאשפוז. במסגרת המטלות היצירתיות של השבוע, שוב בקורס עיצוב גרפי, אנחנו צריכים להכין מכתב כופר. לבחור חומריות שתשרת את התוכן במגבלה יחידה של גודל 21X21 ס"מ. לגזור אותיות מעיתונים לא בא לי ולכן החלטתי שהמכתב שלי יכתב כאילו מתלמידת יסודי והאותיות יבנו מבובות ברבי שהיא חטפה. יש משהו כיפי בלהיות מוקף באנשים יצירתיים, לדעת שכל רעיון שתחשוב עליו יהיה טוב אבל שתגיע לשיעור ותגלה איזה רעיון סופר מגניב שמישהו אחר חשב עליו. מרגיש קצת כמו התחלה של כדור שלג ? לנסות להתעלות על עצמך בכל פעם מחדש.
ביום רביעי בבוקר גילינו שגם הדודות החמודות שמלמדות אותנו שיעורים טכניים יכולות לקום לפעמים על הצד הלא נכון ולפרוק עלינו עצבים. כך שיעור שאמור להתחיל ב-0900, התחיל ב-0910 אחרי תשע דקות צעקות על איך זה יכול להיות שרק ב-0901 היינו כולנו ישובים ומוכנים להתחיל שיעור…
עוד משהו ששווה להזכיר במסגרת סקירת השיעורים הוא מה קורה בין השיעורים, הזמן הידוע כ'הפסקה'. אז המושג הזה הוא מאוד פלואידי כשמדובר בשנקר. בשבוע הראשון היה נראה כאילו ההפסקות ארוכות מנשוא ושניתן לדחוס בהן הספק מרשים. היום אני כבר יודע להגיד שרוב הזמן ניתן לצפות באנשים בריצת אמוק מנסים להגיע משיעור בחדר 904 (אפילו סטודנטים בשנה ד' לא יודעים איפה זה…) לשיעור בחדר 618, דרך חילוץ הציוד הדרוש מהלוקר (במרתף הבניין הישן), החזרת הספר לספריה לפני שנקבל קנס, דחיסת מזון מסוג כלשהו לפה כדי לשמור על שפיות ולעשן איזה סיגריה. אין ספק שרוגע היא לא המילה המתאימה לתיאור הזמן הידוע כ'הפסקה'.
אנקדוטת השבוע? השיעורים שלי בקורס תולדות הלבוש הם לקרוא מאמר תחת הכותרת "התנהגות פידרסטית בתקופה ההלניסטית של האימפריה היוונית".