האימהות השתלטה לי על החיים
הבן שלי, איתי, הוא ההישג הכי גדול שלי. אני יודעת שזה נשמע קיטש אבל הבאתי לעולם יצור חי ונושם ומדהים, שמדבר והולך. יצור שהוא איש בפני עצמו. אמנם יש לי קריירה טובה ויש לי הרבה הישגים בכל מיני תחומים אבל אין הישג גדול מזה. אם הצלחתי לעשות כזה דבר, אני יכולה הכול.
האימהות הפכה להיות המקצוע הראשי, וכל השאר זה תחביבים פלוס. אין לי מה לעשות עם זה, זו המציאות. אני מקבלת אותה בהבנה אבל זה מאד קשה כי אני לא מרפה ולא מתפשרת. אני גם שואלת את עצמי אם זה יהיה קל יותר בעתיד ואני לא ממש יודעת, אין לי לזה כרגע תשובה.
ניהול הבית והקריירה והתנהלות עם ילד זה מטורף. אני לא מדברת רק על עצמי כזמרת שמופיעה ומקליטה, אלא על כל אישה שבוחרת לעשות דברים נוספים חוץ מלהיות אמא. זה גובה מחיר והשאלה היא איך את מתמודדת עם זה. לאישה יש תעצומות נפש מדהימים, והיא יכולה לעמוד בסיטואציות שגברים לא היו מצליחים בחיים.
אני מרחמת על גברים שלא עוברים היריון
כשאת בהיריון, את מבינה מה מהות החיים וכמה הכל זה הבל הבלים. כשפתאום את מרגישה משהו בועט ומבינה שמשהו חי בתוכך. סליחה על הקלישאה, אבל היריון בעיניי הוא תהליך מכונן ועוצמתי וזו הסיבה שנשים עושות אותו שוב ושוב.
אני רואה המון זוגות שמתגרשים ואני מבינה למה
הבאת ילד לעולם מחייבת זוגיות חזקה יציבה עם המון כבוד הדדי, הקשבה והכלה. אחרת, זה פשוט לא יצליח. אני רואה את הוויתורים, הפשרות והפרגון ההדדי משני הצדדים במערכת היחסים שלי. זה קשה נורא, והלוואי שזה לא ייעלם לעולם.
הייתה לי ילדות נפלאה
הסיבה העיקרית לכך היא שלא רק התעסקתי רק בחלום המוזיקה אלא חייתי חיים רגילים ופשוטים. לא הייתי פנאטית וזו הייתה הדרך הנכונה, כי כל דבר מגיע והגיע בזמנו. היום זו תקופה אחרת – הכול פרוץ בעידן האינטרנט וזה מטורף, כל אחד יכול להעלות את עצמו ביוטיוב. אנשים לא מבינים שלא היה לי את זה כשגדלתי וברור לי שאם הייתי מתחילה היום, גם אני הייתי עושה את כל מה שעושים הצעירים היום, למרות שחשוב לשמור על שפיות ותמימות ולעבור את השלבים – תיכון, צבא ולרדוף אחרי החלום.
נכון, בתנ"ך כתוב "קול אישה בערווה"
מבחינתי השליחות שלי היא לשיר למרות שזה נוגד את חוקי הדת שלי, וזה מה שאני מביאה לתחום שלי. אני מרגישה שבורכתי, שקיבלתי במתנה את הזכות לעשות טוב לאנשים. אני מקבלת מיילים ומכתבים והמון אנשים ניגשים אליי ואומרים לי אחרי הופעה ששיר שלי עזר להם לצאת מאיזה בור. מבחינתי עשיתי את שלי ואפילו יותר מזה.
באקס פקטור ממש הצליחו להכיר אותי
בתכניות אחרות את רואה את השופטים נותנים ביקורת וטראח, עוברים למתמודד הבא. הקונספט של אקס פקטור מאד התאים לי: כל מה שקשור בלהיות מאחורי הקלעים, החופשיות כשהמצלמה פתוחה כל הזמן, כשמכירים אותי מעבר, יודעים איפה אני רגשנית, איפה אני מתרגשת. ממש רואים אותי.
לא ברור לי למה אני האישה השופטת היחידה בתכנית
אנחנו, הנשים, חזקות וחכמות ושרות הרבה יותר יפה מגברים, אבל אנחנו מיעוט בכל התחומים. אם הייתה בתכנית שופטת נוספת זה היה משמח אותי מאוד. זה אפילו כמעט קרה, וכבר הייתה מישהי על הפרק, ובסוף זה לא הלך. כל ההבדלים בין גברים לנשים הם נושא רקוב מהיסוד. כשגבר ואישה עובדים באותו הג'וב בדיוק והוא מרוויח יותר ממנה, זה לא נתפס בעיניי בכלל. לא מספיק שאישה מנהלת את הבית ומגדלת ילדים, היא גם עושה קריירה במקביל אז מלכתחילה היא צריכה להרוויח יותר. איך יכול להיות שזה הפוך?
עוד דוגמה שמרגיזה אותי: לזמרת חזקה ומצליחה יקראו "דיווה" כי כשאישה מצליחה תמיד מצמידים לה כינוי גנאי. אני מעלה את זה בכל ראיון, ומזכירה את הנושאים האלה בשירים שלי. אני חושבת ומרגישה שנשים מצליחות ודעתניות נושאות את הלפיד ומראות איך הן מצליחות לעשות הכל ביחד. זה כמובן עולה לנו בבריאות אבל זה כנראה בוער בנו.
הניצחון של רוז היה מאוד מרגש
נהדר בעיניי שהעם בחר בה ולא ברור מאליו בכלל. מבחינה מוזיקלית, רוז ידעה מה היא אוהבת מהרגע הראשון. יחד עם זאת היא סמכה עלי ועל המפיק המוזיקלי שלנו, הקשיבה לנו וזה באמת הראה תוצאות. כל שיר שבחרנו היה בול פגיעה, וזה נורא משמח אותי.
מאז כוכב נולד אני נמנעת מדברים מסוימים
אני מרגישה את החשיפה שלי בגלים. כש"אקס פקטור" לא משודר, אז אני לא נמצאת בפוקוס של אנשים, ופחות שמים לב אליי. אבל כשהתכנית עולה, וכולם רואים אותך בסלון שלהם כמה פעמים בשבוע, אז ההתייחסות היא מטורפת. את מסתובבת ברחוב ואנשים מרגישים שהם מכירים אותך. אני לא נהנית מסיבוב בקניונים ומבטים ומצלמות שתופסות אותי עושה קניות. כשזה קורה, אז אני זורמת עם זה ובסופו של דבר, לרוב, אני נהנית.
אם לא הייתי זמרת, אולי הייתי עורכת דין
יש לי את הקטע הזה, אני אוהבת להיות חריפה ולהעמיד משהו על מקומו ולהוכיח אותו. אני שוחרת צדק. יכול להיות שהייתי פונה לשם.
אני בחיים לא אוותר על מקלחת
לפחות שלוש פעמים ביום. אם אני מצליחה יותר – מה טוב. אני ממש משתדלת לעשות ספורט כי זה קצת מנתק אותך מהסביבה. בעבר, הבית היה המקום שמרענן אותי. נהניתי לחזור מפגישות, הקלטות או הופעות לשקט של הבית . היום זה בדיוק הפוך! לפעמים אני יוצאת לעבודה כדי למצוא קצת שקט, ואם זה לא שם, אז צריך לצאת לאיזה סוף שבוע…