ערב יום שישי האחרון, לפני כניסת שבת, לאחר מאבק עיקש במחלת הסרטן נפטרה חמותי והובאה למנוחת עולמים. את ימיה האחרונים העבירה, כמו חולים רבים, במחלקה האונקולוגית בבית חולים. חלשה וסובלת ראינו אותה דועכת עד שלבסוף חדלו הכאבים, השתחרר הכאב ונעצמו העיניים.
בימיה האחרונים פקדתי את שערי בית החולים פעמים רבות. נכנסת ויוצאת, מביאה ולוקחת, מתרוצצת ועוזרת. מחבקת ותומכת וגם שומרת. הניסיון המקצועי שלי לא נותן לי לסמוך על המערכת. עיני תמיד פקוחה. אם יש משהו שלמדתי מכל שנותיי בעבודתי וממאות התיקים, בהם טיפלתי והמשפחות הרבות שליוויתי בבית המשפט, הוא להטיל ספק. תמיד. בכל דבר. רופאים לפעמים טועים.
מערכת הבריאות שלנו, עמוסה, נמצאת באופן תמידי בחסר של כוח אדם, חסר של מיטות אשפוז, חסר בתרופות ולרופא לא תמיד יש את הזמן והיכולת להעניק למטופל את מלוא תשומת הלב. אני יודעת שהרופאים, אשר נשבעים את שבועת הרופא, לא מתכוונים, חלילה, לפגוע, אבל העומס האדיר והחסר בתקציבים גורם פעמים רבות לטעויות. טעויות בשיקול דעת, טעויות בטיפול, טעויות במעקב אחר המטופל ועוד. לצערי, בחודש האחרון חוויתי זאת על בשרי.
אני פוגשת במשפחות אבלות וכואבות לא אחת. הן מגיעות אלי למשרד ומחפשות צדק מול מערכת הבריאות, מול רופאים ואחיות. צדק על עוול שנגרם ליקיריהם, על רשלנות שהביאה למותם או קיצרה את ימיהם. עד היום נחשפתי לאין סוף סיפורים ומחדלים, רבים מהם הגיעו לבית המשפט. חלקם נמצאים בהליכים משפטיים בימים אלה.
מי שנחשף כמוני כעורכת דין לתביעות של רשלנות רפואית יודע, שאם לא נהיה ערניים בזמן, גם ניצחון בבית משפט לא יחזיר את יקירנו לחיים. חשוב להיות "עם היד על הדופק", לא לקחת את מסקנות הרופאים כמובנות מאליהן ואם מקננת בלבכם התחושה שייתכן והייתה טעות- חשוב מאוד להתעקש, לעמוד על זכויותיכם וכן – לפנות ולשמוע דעה נוספת. מדובר, פעמים רבות בענין של חיים או מוות. כל כך הרבה פעמים אני שומעת מלקוחותיי את המשפט: "אילו רק הייתי יודע…"
רק לאחרונה נפגשתי עם אלמן צעיר שנותר עם 3 ילידים קטנים, לאחר שאשתו נפטרה כתוצאה מאיחור באבחון סרטן השד, כשהיא בת 27 בלבד. המקרה הזה נגע לליבי, בצורה יוצאת דופן ועם קבלת חוות הדעת הרפואית של המומחית מטעמנו, התעורר אצלי גם כעס. כעס גדול על המערכת הרפואית, שלא הייתה ערנית מספיק, לא עקבה אחר המנוחה ולא ביצעה לה את הבדיקות, אשר היו יכולות להציל את חייה!. הידיעה שאילו הרופא היה מתייחס למצבה של האישה ברצינות המתחייבת, אילו רק היה עוקב ודואג שתבצע את הבדיקות הגנטיות ואת המעקב המתאים לה, ניתן היה להציל את חייה, לא מניחה לי.
ברור לי שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור. אך יחד עם זאת, עבור כל אותן משפחות, אבלות וכואבות, הפיצוי שמעניק בית המשפט נותן נחמה, ולו מעטה, בגין הרשלנות שפגעה ביקיריהם. המשפחות אינן מחפשות "נקמה", אלא מבקשות למצוא את הצדק. מבקשות שהרופא שהתרשל יבין את הטעות שעשה, את התוצאות החמורות שנגרמו עקב רשלנותו זו ויזהר יותר בעתיד.
===============================================================
ערב יום שישי (יד' סיון תשע"ד), נפטרה חמותי. אזכור אותה תמיד. יהי זכרה ברוך.