בניתי חיים חדשים במאמץ לא קטן
אני מאוד גאה בחיים החדשים שבניתי לי אחרי פרידה כואבת מקן שהיה בורגני, ממוסד ושמרני בעיקרו. זו לא היתה דרך פשוטה, היא היתה ארוכה, תחת עין הרכילות והתקשורת, ואני מרגישה שעשיתי אותה מאוד נכון, והגעתי למקום שבו אני היום יותר חזקה וחכמה. את לומדת הרבה דברים על עצמך מתהליכים כאלה. אני אדם שבחיים לא יוותר על אינטימיות של להיות בקרבת אד אחר. חשוב לי להרגיש נאהבת ומושכת ולתת לבן הזוג שלי את התחושה הזו. זה לא ישתנה לעולם.
יש לא מעט אנשים דומיננטיים בחיי: אבא שלי היה כזה – כשהוא נפטר, ראיתי איך אמא שלי, ואחיותיי ואני, לוקחות פיקוד ומשתלטות על הענייניים וזה היה תהליך מעצים ומחזק ביותר.
מלבד אבי, הייתה אישה אחת שהייתה מאוד חשובה עבורי. היא היתה חברתה הטובה ביותר של סבתא שלי, שנפטרה עוד לפני שנולדתי, והיא היתה מאוד קרובה אליי. כשהיא היתה מסתכלת עליי, תמיד הרגשתי שהיא מאמינה בי, עם מבט כזה שאמר "אני יודעת שאת יכולה לעשות את מה שאת רוצה לעשות". היא השקיעה בי שנים ולקחה אותי למוזיאונים, לסרטים ולהצגות, ועם הזמן שחלף היא הזדקנה ואז אני התחלתי להשקיע בה. האישה הזאת עיצבה אותי. היא למדה אותי להיות מנומסת וערכית, מתחשבת וחושבת אבל גם לעמוד על שלי ולא לוותר. אני מאוד מתגעגעת אליה.
שמה דגש על נוחות. צילום: רפי דלויה יח"צ
אני הכי גאה באימהות שלי
אני גאה בעצמי בכל פעם שאני מצליחה לעשות עוף בתנור. אני מסתכלת על זה בתדהמה וחושבת "מה, אני עשיתי את זה?". אבל בסופו של דבר אני הכי גאה בבת שלי, לילי. אימהות היא הישג אדיר, ובעיניי זו משימה או מתנה מיוחדת, עמוקה, מתפתחת, דינאמית ומאתגרת. אני כל הזמן מטילה ספק בעצמי, וזה חלק מלהיות אמא, לדעתי. אני מאוד מרוצה מהצורה בה הצלחתי לשלב בין הקריירה שלי והבית וכמו שאני גאה בכך שהצלחתי לעשות עוף בתנור, לאלף אלפי הבדלות אני יודעת שאם אני מצליחה לגדל את לילי – אני יכולה לעשות הכל.
חשוב לי ללמד אותה לקחת בערבון מאוד מוגבל את כל מה שיגידו לה בבית הספר. אני רוצה שהיא תחזור הביתה ותגלוש באינטרנט ותקרא בלוגים מעניינים וספרים, ותפתח מחשבה עצמאית. מעולם לא הייתי חלק מהעדר ואם היא תרצה להיות חלק ממנו – מצוין, אבל שתעשה את זה מתוך בחירה ולא מתוך כורח.
בסופו של דבר אני הכי גאה בבת שלי, לילי. צילום: גיא כושי ויריב פיין
אני מעדיפה לעבוד עם נשים
בניגוד לקלישאה לפיה נשים מתקוטטות כל הזמן, החוויה שלי היא שונה לגמרי. השפה שלי בעבודה עם נשים היא נורא כיפית. כל המאפרות וטייליסטיות שאני עובדת איתן תמיד נהיות החברות טובות שלי. וכשאת מכניסה תכן רגשי לעבודה את מקבלת איזה שהוא עומק שאין בקשרי עבודה עם גברים. זה כיף לעבוד עם נשים אינטליגנטיות וחרוצות ומעניינות שקל להזדהות איתן ולהן קל להזדהות איתך כי בסופו של דבר, יש לנו את אותן בעיות ואת אותם לבטים.
עם הפרטנר שלי ברדיו, אסי עזר, אני יכולה לעשות תכנית רדיו נהדרת. אני כן עובדת עם גברים, אבל בינינו, לחלוק את הדילמה היומיומית שיש לי כשאני קמה ברבע לשבע בבוקר ומביאה מטפלת ויוצאת לעבודה במקום לקחת את לילי לגן, זה משהו שלא הרבה גברים מבינים. רובם יגידו 'אה, אוקי מטפלת' אבל כשאני יושבת על זה עם חברה, סוגית המטפלת מקבלת יותר משקל ומשמעות.
אין לי בעיה לדבר ברדיו על הבחור שזרק אותי
אני מגישה יחד עם אסי עזר את תכנית הבוקר כל בוקר ברדיו ת"א וברדיו חיפה. כשאני מגיעה לרדיו, אני מרגישה שהגעתי הביתה. אני מאד מושקעת בתכנית שלי ומאוד מחוברת אליה. מבחינתי זו התפתחות מקצועית יפה ונכונה שהגיעה בול בזמן ועם תנאים טובים: פרטנר שאני אוהבת ומערכת מצוינת ותומכת, ואני אסירת תודה על זה מדי בוקר.
אני מוצבת במשבצת הבוקר, משבצת שלא נהוג לשים בה בחורה, ובטח לא בחורה כמוני שהיא פמיניסטית, שמאלנית, מאד תל אביבית וגרושה. יש הרבה סטרייטים במשבצת הזו ברשתות האחרות, ויש שני גייז מאד בולטים (אסי עזר ואביעד קיסוס) אבל נשים כמעט ואין. אני מנסה להשמיע לשם קול שנדמה לי שהוא הקול הנשי המעודכן, השפוי והמתלבט, קול שיש לו זהות מאוד נשית. לא אתבייש לפתוח שידור בלדבר על כאבי המחזור שלי או על הטרדה מינית או על הבחור שזרק אותי או על זה שבא לי לזרוק. אני תמיד אשתדל לתת את הזווית שהיא ההיפך מהזווית הסטרילית הגברית. לא תמיד אני מצליחה אבל ייאמר לזכותי שאני מנסה ואני מאמינה שלטווח הארוך זה מחלחל.
פרטנר שאני אוהבת. עם אסי עזר בתכנית הבוקר. צילום: יח"צ
לא הייתי מתחלפת עם גבר בחיים
הפעם הראשונה בה הבנתי שאני אישה, הייתה כשהרגשתי בפעם הראשונה כאבי מחזור קשים מאד. בהתחלה, כשרק קבלתי מחזור, זה היה די סתמי, ופתאום בבת אחת זה הפך למתקפה הורמונאלית מטורפת. סבלתי במשך יומיים ואז נפל לי האסימון שזהו.. נגזר עלי להיות בצד שסובל יותר. יחד עם זאת, אני מעדיפה להיות אישה. יש בה, בנשיות, יכולת לקחת נטל יותר גדול, לראות דברים בצורה רוחבית ולא רק ליניארית, ככה אני מרגישה. ככל שאני מתבגרת, אני מבינה את הכוח שטמון בזה בעולם דיכוטומי וגברי ואני אפילו מוכנה להיות בן-זכר ליום אחד, אפילו לשבוע, אבל בשום פנים ואופן לא חיים שלמים. אני חושבת שאם הייתי בן, הייתי בן קצת מניאק, מישהו כזה שחושב מהבולבול ועושה את כל הדברים הרעים שבנים עושים. אני מעדיפה להיות בחורה, זה מרגיש לי יותר מעודן ויותר מתאים לי. אישה.
שפת העבודה שלי עם נשים היא מאוד כייפית. צילום: יח"צ
אני לא סוגדת לרזון
כידוע, אני מתעסקת באופנה, ויחד עם זאת אני מאוד משתדלת לקדם תפיסה משלי: אני מנסה לנטרל את החשיבות הגדולה והחד-משמעית שאופנה, פרסומות והחברה בכלל מעניקים לטרנדים ולרזון. אני משתדלת לשים דגש, באופנה, על מה שנוח ועל אמירה אישית. אין דבר שנוא עליי יותר מלהיות קורבן אופנה ואני מתרחקת מזה כמו מאש. אני מקווה שבליין המשקפיים שאני מעצבת, 'המשקיפה-דפנהלו', (יחד עם שותפתי, מאיה ספיר, ממנה אני לומדת ממנה המון) ובבגדים שאני לובשת אני מצליחה להעביר את המסר הזה הלאה. זה חשוב לי מאוד כי אופנה היא הנאה, לא קורבנות ולא עדר. אני גאה שהצלחתי לתרגם את האהבה שלי לאופנה למשהו שאני מאמינה בו.