קחו לדוגמא שכונה מבוססת ברמת גן. בקבוצות הפנימיות של השכונה בפייסבוק מדברים הורים רבים על תופעה של גנים פרטיים רבים בשכונה שאין בהם לא ממ"ד ולא מקלט, או שהמקלט הוא ברחוב וממוקם רחוק מידי כדי למלט אליו בדקה וחצי את כל התינוקות והילדים בגן.
עוד באון לייף:
- הליכה לגן ילדים מסוכנת ללב הילד ופוגעת במוח
- לחיות בצל הטילים: הפחד שלא נעלם לעולם
- גרה בתל אביב, חיה בשדרות
"הגן של בתי אינו ממוגן ושלושים ילדים נאלצים להסתתר במעבר בגן, שלא לדבר על הפחד שלנו ההורים בכל אזעקה", כותבת אחת האימהות בקבוצה, "אנחנו ההורים מנסים למצוא מקום חלופי אליו אפשר לעבור זמנית ולכן מבקשת את עזרתכם בדחיפות – מי שמכיר מקום, בעל קשרים וכו'. פנינו לעירייה אבל מדובר בגן שאינו עירוני ולכן לא זז".
ואמא אחרת יוצאת בקריאה נרגשת: "הורים לילדים בגנים פרטיים ללא מיגון, האם מצאתם חלופה עד סוף השנה? במידה וכן, אשמח לדעת מהי. אנחנו אובדי עצות כיצד להגן על הזאטוטים שלנו היות ואין מיגון כלל ולאור העובדה שרקטה התפוצצה היום ביהוד, לא רחוק מאיתנו".
הפיתרון: ברוח הנחיית פיקוד העורף – לפעול על פי עיקרון: 'הכי מוגן שיש'– למצוא את המרחב בגן שבו הכי פחות קירות חיצוניים ואליו להגיע עם הילדים כשנשמעת האזעקה. במצב כזה, יש גננות שיבקשו מהילדים שלכם לשכב בפוזה של צב כפי שקרה בתמונה שצולמה בגן בהוד השרון ופורסמה ברשתות החברתיות.
צילום מסך. ילדי גן בהוד השרון שוכבים על הרצפה כשהם שומעים אזעקה
בגן לא ממוגן, כל גננת מוצאת את השיטה היצירתית שלה כדי להתמודד עם 'שירת הסירנה'. מספרת רינת, גננת בשכונה: "כשיש אזעקה אנחנו נכנסים לפרוזדור בגן. זהו האזור הכי מוגן מתוך ברירת המחדל של הגן. זה לא באמת איזור מוגן. אנחנו עשרות ילדים ואין בפרוזדור מקום לכולם אז ישנה זליגה של ילדים החוצה אבל ההורים מודעים לכך. הילדים נכנסים, מתיישבים ואנחנו ישר שרות שירים ומוציאות להם פחמימות: ופלים, עוגיות, במבה. סך הכל הם רגועים. אנחנו קוראים לזה מסיבה".
ומה את מרגישה באותו רגע?
"זה מלחיץ. הם גם ילדים לא שלי. את רוצה לשמור עליהם הכי טוב שאת יכולה. אני יודעת איפה כל פינות המסתור בחצר אז אני בודקת שאף אחד לא חמק מעיני. לכל איש צוות יש את התפקיד שלו. מאוד קשה לך לשיר ולתפוס את הנשימה מפחד תוך כדי אבל זה מאוד חשוב, כי כמה שנשדר שאנחנו בסדר כך גם הילדים ירגיעו שהן בסדר. כולנו שרות ביחד ואז הילדים לא שמים לב שמישהי לוקחת נשימה באמצע וכשאנחנו שומעות את הבומים אנחנו שרות יותר חזק".
גננות איתן שוחחתי מספרות על הורים שנאלצים להדחיק את הפחד, פשוט כי הם צריכים ללכת לעבוד ולפרנס. הם נבהלים קצת יותר בימים בהם מתגלים (כל פעם מחדש) קרוב לביתם או לגן עצמו רסיסי טיל, אבל 'שוכחים' מזה אחרי יומיים וחוזרים לשגרה כי הרי פיקוד העורף לא הנחה אחרת והצורך לשמור על מקום העבודה ולשרוד חזק מהכל.
מספרת סיגל כהן, אימא תושבת השכונה שבתה נמצאת בגן לא ממוגן: "יש לנו קבוצת ווטסאפ של הגן וכל פעם שיש אזעקה אנחנו מתעדכנים שהכל בסדר. נפלו אצלנו רסיסי טילים ליד הגן ולא פעם אחת. התחושות שלי הן נוראיות. הגן נמצא בבניין שהוא 'לא טוב' וזה לא נעים בכלל. זו הרגשת אשם חזקה, מצד אחד צריך להמשיך בשגרה מצד שני אני חייבת ללכת לעבודה. כשיש אזעקה אני יושבת בעבודה וכמעט בוכה מרוב פחד".
שיחת טלפון ממוצעת של הורה מודאג למוקד העירוני של אחת הערים הגדולות בגוש דן. נציגת המוקד מפגינה אמפתיה שלא תקדם אותנו לשום מקום: "אני בדיוק במקום שלך. יש לי שני ילדים בגן פרטי", היא מציינת על תחילת השיחה, "יש שם מרחב מוגן שזה המטבח שבקושי נכנס שם ילד וחצי ואני מתפללת כל יום שיעבור בשלום. האופציה היא להיות איתם בבית, מה, אני אעזוב את העבודה בשביל זה?"
אבל העירייה צריכה לדאוג לילדים.
"העירייה לא צריכה לדאוג. לילדים מעל גיל שלוש אנחנו דואגים".
אבל גם תינוק הוא תושב, לא משנה באיזה גיל.
"גם להרבה אזרחים שחיים פה אין מרחבים מוגנים. מה, ילד יותר חשוב מנכה שקשה לו לקום או מקשיש? המצב הוא מצב שגרה. אנחנו לא חיים בעוטף עזה. אין לנו אופציות עירוניות עם כל הצער והכאב ואני מבינה אותך".
בשטח, דווקא יש מה לעשות. גנים עירוניים רבים עומדים ריקים כי לא בכולם מתקיימת קייטנת קיץ. אבל רבות מהגננות בגנים הפרטיים כלל לא פונות לבקש שיעזרו להן או שימצאו פיתרון חליפי לתקופה הזו. הן חיות מיום ליום. זזות ומתחמקות בין הטילים. ההורים מנסים לפנות לעירייה, ולרוב לא מקבלים מענה. במצב שבו הגנים הפרטיים הבלתי מפוקחים כלל אינם רשומים בעירייה וחלק מהגננות כלל לא פונות בבקשת עזרה- איך בעירייה יידעו בכלל שהם קיימים וכלל לא ממוגנים?
לעיתים, גם גני עירייה הם לא פיתרון אידיאלי. דוריאל רימר, אמא תושבת שכונת בבלי בתל אביב, בחרה שלא לשלוח את ילדתה בת הארבע לקייטנה של גן עירוני ברחוב טולדנו בשכונה ובגלל זה אין באפשרותה לעבוד: "אין שם מקלט. שבעים ילדים הולכים לחדר מדרגות שאינו מוקף בטון. זה מן בניין הסתדרות שחדר המדרגות בו בחלקו פתוח. פיקוד העורף אמר שזה בסדר. אני החלטתי שאני מעדיפה שהילדה שלי לא תתמודד עם זה שהיא צריכה לרוץ להסתתר עם מלא ילדים על גרם מדרגות. זרקתי 1600 שקל לפח בגלל זה כי שילמתי לקייטנה ואני לא שולחת את הילדה".
בפיקוד העורף דקלמו להורים שהתקשרו שוב ושוב את ההנחיות. איש לא שלף פנקס ועט ואמר: 'תנו לי את הכתובת, אני אשלח מישהו לבדוק אם מבנה הגן מספיק בטוח'. "אתם נמצאים באזור שהוא מעבר לארבעים קילומטר ובעצם יש הנחיה של פיקוד העורף שאפשר לפתוח גנים ולפעול על פי 'הכי מוגן שיש'- האם יש ממ"ד בגן? האם יש מקלט שאפשר ללכת אליו תוך דקה וחצי? במקרה שאין את שני אלה- אם יש חדר פנימי בגן- כמה שפחות קירות חיצוניים".
אבל זה לא מאה אחוז בטוח. אבל נפלו רסיסי טילים לא רחוק מהגן. ניסו ההורים להקשות, וקיבלו את התשובה הבאה: "אם יש חדר פנימי הילדים מרוכזים במרכז החדר, מתחת לגובה החלונות ובעצם אם חס וחלילה נופלים רסיסים על הגן יש את המעטפת החיצונית של המבנה ואז מי שבחדר הפנימי יחסית מאוד מוגן".
יחסית-מאוד-מוגן? האם זו תשובה בה אתם מסתפקים עבור הילדים שלכם? האם אתם גם נותנים להם אוכל שהוא יחסית טרי? או מלבישים אותם בבגדים שהם יחסית לא קרועים? או משכיבים אותם בלילה לישון במיטה יחסית יציבה? על פי פיקוד העורף, תמיד אפשר להחמיר עם ההנחיות- או שהגננת תחליט היא לא פותחת את הגן ואם זה לא קורה- הורה יכול להחליט אם הוא שולח את הילד לגן או הולך לעבוד. נו, אז מה החלטתם? עבודה, פרנסה וקיום או ביטחון אישי?
בפועל, גננות בגן פרטי שרוצות הנחיה או לנסות להחליף מיקום לגן הלא ממוגן, צריכות להתקשר 104 לפיקוד העורף ולבקש לדבר עם מהנדס. הן גם יכולות לנסות לפנות למוקד העירוני. אבל לא בטוח שיגיע מישהו. כאמור, הרבה גננות לא עושות את זה. הן עסוקות בהכנת השנה הבאה, בקייטנות שמתקיימות בגן. גם הן אימהות עובדות ואין להן זמן להיות אובדות עצות. בתקופה הבלתי נתפסת בה אנו חיים, רבים מאיתנו עושים ויתורים, מעגלים פינות פשוט כדי לשרוד מיום אחד למשנהו. לא יותר. אך במציאות של המזרח התיכון, דרוש הרבה יותר מזה כדי שלא יקרה אסון. פיקוד העורף מצידו מפנה לרשות המקומית כגוף אוכף, והרשויות משגרות את הפונים חזרה לפיקוד העורף כגוף שמנחה. בזמן שיכול לבלות הורה בפינג פונג המתמיד בין שניהם, גם ככה לא מספיקים לעבוד עד שצריך לאסוף את הילדים מהגן.
בעיריית רמת גן לא מכחישים שיש בעיה, בעיקר לילדים הכי קטנים שלנו: "עיריית רמת גן פועלת בהתאם להנחיות פיקוד העורף הנגזרות מהמצב הביטחוני בימים הנ"ל. פיקוד העורף הנחה את מערכת החינוך העירונית כמו גם את מערכות החינוך הפרטיות לרבות גני הילדים הפרטיים עד גיל 3, כיצד לנהוג ביחס לנושא "מרחב מוגן". רוח הנחיית פיקוד העורף היא לאתר את המקום "הכי מוגן שיש".
מערכת החינוך העירונית מפעילה החל מתחילת החופש מס' פרויקטים ביניהם: הקייטנה של החופש הגדול (כיתות א-ב), קייטנות בית עמנואל וקייטנות מקצועיות. פעילות זו מתקיימת בד בבד עם תכנית חידוש ותיקון של מוסדות החינוך בעיר.
משום האמור לעיל מרבית השטחים בהם ניתן לבצע פעילות עבור הילדים מאוכלסים או נמצאים בהליך שיפוץ. יתרה מכך, חשוב להבין כי לכל מרחב שלא מותאם לשימוש ילדים בהיבט הבטיחותי, הרשות מחויבת לבצע מס' התאמות בטיחותיות בכדי לא לפגוע בביטחונם של הילדים במהלך שהותם במבנה העירוני.
לאור כל זאת, אין באפשרות עיריית רמת גן לאשר באופן גורף הכנסת ילדים עד גיל 3, ממערכת הגנים הפרטיים, למבנים עירוניים של מערכת החינוך. יחד עם זאת אנו מבצעים בכל יום "הערכת מצב עירונית" ומקרים פרטניים מיוחדים מקבלים את תשומת הלב בכדי לסייע בכל סוג של פתרון".
עיריית תל אביב דובקת בהנחיות פיקוד העורף גם אם ההורים חוששים: "מדיניות המיגון של פיקוד העורף היא על פי "הכי מוגן שיש" וככזאת בכל גן נמצא המקום שבו מיטבי להימצא בשעת אזעקה. נציגי פיקוד העורף עברו בכל הגנים, כולל בגן ברחוב טולדנו, בדקו את המרחבים המוגנים והסבירו זאת לגננות. לגנים בהם אין פתרונות מיגון מספקים, ע"פ פיקוד העורף, נמצאו מבנים עירוניים חלופיים. יצוין, כי מדיניות המיגון מוכתבת ע"י פיקוד העורף והרשות המקומית פועלת בהתאם להנחיותיה."
תגובת דובר צה"ל: "באזורים בהם מופעלים המעונות הנ"ל אין מגבלות להפעלת קייטנות, גני ילדים או מעונות יום. הנחיות התגוננות במידת הצורך באזור זה הינן לפעול ע"פ "הכי מוגן שיש"