האמת, שעם כל המצב המחורבש הזה של 'צוק איתן', לא ממש התחשק לי וגם לא ממש הצלחתי להתרכז בתהליך הזה של 'להביא ילד', ואיפשהוא בא לי אשכרה לשים רגע הכל ב'הולד'. אבל רופא הפריון שלי לא באמת חשב ככה.
אחרי שהוא כבר התקשר לפני שבוע וחצי לתת לי תכנית חדשה, אני מבינה שאין לי ממש ברירה, אלא אם כן אני מחליטה לדלג על חודש. ואחרי כל השנה שעברה, לא ממש בא לי לבזבז עוד זמן. אז אני החלטתי להעביר את החדשות על mute ולעשות לי סדר במחשבות. מי יודע, אולי דווקא ההתעסקות במשהו אחר פרט למלחמה הזו, תעזור לי קצת להרגיע את העצבים.
טוב, אז קודם כל אני בכלל צריכה להחליט איך אני מתקדמת מכאן, עכשיו כשהסיפור עם אסף נגמר. הרופא אפילו עוד לא יודע שאין יותר אסף. אבל מה בכלל להגיד לו? שאני מתקדמת לבד? זהו?? אני סגורה על עצמי?? הרי יש בי משהו שעוד קצת מת מפחד רק מעצם המחשבה הזו של להביא ילד לבד, כי זה נכון שעד היום הסתדרתי יפה מאד כשהייתי צריכה להתמודד לגמרי לבד בלא מעט סיטואציות,
אבל זה לא קצת גדול עליי גם להביא ילד לבד??
מצד שני. מה באמת האופציות? הרי כל אופציה אחרת של להביא ילד ביחד עם עוד מישהו תיקח לי לפחות עוד שנה. ואם יש משהו שאין לי זה זמן.
וחוץ מהאמוק הזה שתופס אותי פתאום מה'לבד', הראש שלי גם מפוצץ בהמון שאלות לא ברורות, כמו מה זה אומר שעכשיו אני מחליטה להביא ילד לבד ? מה זה אומר מבחינת הטיפולים שכבר עברתי עם אסף? אני צריכה להתחיל עכשיו הכל מהתחלה? ואיך זה עובד בדיוק עם בנק זרע? ואיך בכלל בוחרים בנק זרע? ומה ההבדלים בין כל הבנקים? ואיך? וכמה? ומתי?? ובין לבין חוזרת שוב ושוב השאלה המציקה מכולם – אני בכלל מסוגלת להתמודד עם זה????
די! אני מנסה להשתיק את המוח שלי כמה שאפשר, מחליטה לנסות להתעלם מהשאלה האחרונה עם המנטרה שהכל חרדה מהלא נודע, וניגשת לפרקטיקה (מה שעוזר לי בדרך כלל להשתיק את המחשבות).
למזלי, אחרי שיחה עם רופא הפריון המהמם (!!) שלי, הכל נהיה כבר הרבה יותר ברור, ואני מתחילה להבין שאין באמת כמעט הבדל פרקטי בתהליך של להביא ילד לבד (למעט העובדה הקטנה שהפרטנר שלך להורות הופך להיות בנק זרע), ואחרי נבירה קצרה באינטרנט, ועוד כמה שיחות טלפון, אני בוחרת להתקדם עם בנק זרע פרטי (וכדי לא לייבש אתכם, בטח לא עכשיו, אני לא אכנס לכל המידע שהצלחתי לאגור על הבנקים השונים, ועל ההבדלים ביניהם וכו', אבל מי מכן שרוצה לשמוע יותר, מוזמנת לפנות אלי כאן או בהודעה בפייסבוק ואני יותר מאשמח לשתף).
כמה ימים אחרי, אני כבר יושבת מול הלפטופ, מנסה לבחור את ה"אבא" הביולוגי של הבן או הבת שלי העתידיים שלי.
אתם חושבים שזה קל?? ממש לא. זה רק מבלבל ואם תתעקשו אולי מעט משעשע. אבל בעיקר מבלבל.
מצאתי את עצמי את יושבת מול קטלוג של של עשרות תורמים. עשרות!
ולכל אחד יש מספר משלו בן 3 ספרות, ועוד שני עמודים עמוסים במידע, החל ממה הוא עושה (הרוב סטודנטים או חיילים), המשך במה ההורים עשו ומאיפה הם, ועד לכל פיסת מידע שמעניינת אותך מהנתונים הפיזיים (צבע עיניים, שיער, מבנה גוף) ועד לתכונות ותחביבים כמו ספר אהוב, צבע אהוב, חיה אהובה וכו' וכו' וכו', ובסוף בסוף יש גם את האני מאמין של כל אחד, ומה הצוות עצמו חושב עליו. הקטע הכי משעשע (ואולי גם נתון למחלוקת) הוא הגדרת הצוות ? למי התורם דומה, וכאן את מקבלת שם של מישהו מוכר (שנראה טוב) שאמור לתת לך קצת רמז לאיך הוא נראה.
ברגע הזה, ולעוד כמה רגעים קצרים, את מצליחה להישאב לאיזו פנטזיה שאת בוחרת לבן או לבת שלך – אבא מתוך סוללת החתיכים והלוהטים בארץ ובעולם, אבל כמה דקות אחרי, את נוחתת חזרה על הקרקע. הרי לא יכול להיות שכולם פתאום דומים לבראד פיט או מתיו מקונוהיי או עוז זהבי או.. או…
אבל עצם העובדה שאת לא באמת יודעת לפי איזה קריטריונים הם מחליטים שהם דומים ל, או מהו סף הדמיון של המראיינים ? מחזיר אותך כמעט לאותה אי וודאות שהיתה בהתחלה, ואת אמורה לבחור גם על סמך הדברים האחרים. אבל יש כל כך הרבה נתונים. ועל מה הנתונים האלו אמורים בדיוק להעיד? מה זה אומר שהוא אוהב חיה שועל. ומה עדיף, שהוא יאהב את הספר חולית או את אבא עשיר אבא עני. ומה קשור צבע אהוב. הדבר היחיד שאולי אפשר להסיק זה שאם הוא אוהב אדום אז אולי הוא אוהד הפועל, אבל אני לא בטוחה שזה מעיד על המטען הגנטי של התורם הזה או האחר.
אז גם הנתונים האלו לא באמת עוזרים, וצריך לחזור לבייסיק, כמו איזה שיער יש לו, ואילו עיניים, ואם הוא רזה או שרירי, ואיזו השכלה וכו' וכו' וכו'.. אבל גם כאן יש קצת יותר מדי נתונים, והדרך היחידה להתמודד היא להתחיל פשוט לפסול. מאחר ואני כן רוצה שהילד יהיה דומה לי, התחלתי לפסול במהירות את כל בעלי השיער הכהה והעיניים הכהות, ונשארתי עם 4-5 תורמים פוטנציאליים עם שיער שטני בלונדיני ועיניים כחולות-ירוקות. עכשיו כבר לא אמור להיות קשה לבחור, אבל עדיין נעזרתי בחברותיי הנאמנות כדי לקבל החלטה סופית.
ולחשוב שאם רק הייתי יכולה להציץ לתמונה, אולי היה לי יותר קל להחליט…
זהו, בחרתי תורם. מספר 333 (מספר בדוי עם תמונה בדויה של שחקן מפורסם), ונפרדתי מקרוב לאלפיים שקלים..
עכשיו מחכים לניסיון הבא!