דווקא אתמול בלילה מכל הלילות, בחרתי לראות בצפייה ישירה
את סרטו האחרון של רובין ויליאמס, "האיש הכי כועס בברוקלין".
האמת היא שהסרט היה בינוני, רמת הריכוז שלי שאפה לאפס,
ולאורך כל הצפייה חשבתי לעצמי כמה שחקן טוב הוא, כמה הוא הזדקן,
ואיזה סצנות הייתי בוחרת לקחת מהסרט אם הייתי צריכה להכין את
הכתבה שלאחר מותו.
הבוקר קמתי וקראתי שהוא נמצא בביתו ללא רוח חיים.
בסרט ויליאמס מגלם עו"ד לא מאושר (בלשון המעטה) המגלה יום בהיר
אחד שיש לו בראש פצצת זמן מתקתקת בדמות מפרצת בגזע המוח,
וזו עלולה להתפרץ בכל רגע נתון ולגרום למוות מיידי.
ד"ר גיל, אותה מגלמת מילה קוניס ההריונית, לא מצליחה להתמודד
עם הצעקות הדרמטיות של המטופל שלה, ומסבירה לו שהטריק
למשיכת הזמן הוא להישאר רגוע, לא להתעצבן, ובכך לא להעלות
את לחץ הדם. כשזה לא עובד, והלחץ עליה גובר, היא מוצאת את עצמה
מבשרת לו שנותרו לו 90 דקות לחיות. לפני שמספיקה להבין מה אמרה,
המטופל כבר עוזב את החדר, וכך מתחיל לו המסע להספיק כמה שיותר,
ולהגיע לתובנות אינסטנט עמוקות ב-90 הדקות האחרונות של חייו.
ויליאמס היה שחקן מוכשר, אדם מצחיק, קורע מצחוק, וקרוע מבפנים.
לא אחת סיפר על ההתמכרויות הרבות מהן סבל, "קוקאין היה בשבילי
מקום לברוח אליו. רוב האנשים נכנסים לאקסטזה בעקבות שימוש בקוקאין.
לי זה דווקא גרם לאיטיות", התראיין למגזין "פיפל".
ב-1982 עם ההכנות לקראת לידת ילדו הראשון, החליט ויליאמס להיגמל
מאלכוהול וסמים, ומאז ניהל מאבק עיקש במטרה להישאר נקי.
רק לפני חודשיים הועלו תמונות פפראצי של השחקן מאשפז את עצמו
מרצון במוסד גמילה יוקרתי וחביב על כוכבי הוליווד, במטרה להמשיך
ולהישאר פיכח, כנראה לאחר מספר רגעים בהם הרגיש כי הוא עלול
ליפול שוב אל אותה התהום.
המשפחה והקרובים אל השחקן יצאו היום אל התקשורת בבקשה להתרחק
ולתת להם להתאבל בפרטיות, אבל אנשים צמאים למידע אודות הבדרן שלכאורה
שם קץ לחייו, בדיוק כשבקנה חיכו שלושה סרטים בכיכובו,
כולל המשך לסרט שרובנו גדלנו עליו, "גברת דאוטפייר".
"איך זה הגיוני שאדם כזה חייכן, בדרן, חיובי ומצחיק, מתגלה כסובל מדיכאון
ושם קץ לחייו?", כתבה אחת החברות שלי בפייסבוק, וצירפה את התמונה הזו.
מסתבר שהיה שחקן כל כך טוב, כתבתי לה, שגם מחוץ למסך הוא הצליח
להישאר בתוך הדמות.