לעומת הסימביוזה והאינטימיות המתפתחת בין ההורים והתינוק בשנותיו הראשונות, מגיע השלב בו אין ברירה וצריך ללמד את הילד שיש, בכל זאת, הפרדה פיזית ביניכם. למעשה, התינוק מתחיל לקלוט את המסרים האלה בעצמו. ברגע שהוא מתחיל להתרחק מכם בזחילה ואחר כך בהליכה, מתפתח תהליך ההתנתקות שמסמן גם את תחילתם הראשונית של תהליכי הנפרדות.
כדי לאפשר לפעוט לפתח את תחושת העצמאות הזו, חשוב שאנחנו כהורים נהיה רגישים לכמה נושאים, שאולי הם מהנים כל עוד הילד הוא תינוק, אבל מוזרים ואפילו מעיקים כשהילד חוגג את יום הולדתו השלישי.
לדברי בנימינה שילה, פסיכולוגית חינוכית והתפתחותית, "חשוב להבין שילד הוא חלק מקבוצה חברתית, הוא לא רק בן למשפחה. מהר מאוד הוא יוצא לסביבה החוץ משפחתית, ושם הוא נתקל בהתנהלויות, בהתנהגויות ובתגובות שהוא צריך לדעת להסתגל אליהן. הרבה יותר קל ופחות קונפליקטואלי עבורו, אם קיים איזשהו רצף בין ההתנהלות במשפחה לבין ההתנהלות החברתית. כי אם במשפחה שלי אנחנו הולכים עירומים כל היום, למה שאני לא ארצה ללכת ערום או חצי לבוש לגן?".
לדברי שילה, חשוב למצוא את שביל הזהב בין ההתפתחות הקוגניטיבית והרגשית של הילד לבין ההתפתחות המוטורית והיכולת שלו להתנהל באופן עצמאי. "יש כמה אבני דרך שכדאי להיות מודעים אליהן ולשנות בהתאם את דפוסי ההתנהגות בבית, כאשר לכל משפחה יש כמובן גם את הקודים הפרטיים שלה".
ללכת עירומים מול הילדים
גם אם אתם מאוד אוהבים להסתובב עירומים בבית, כדאי שתיקחו בחשבון שבסביבות גיל ארבע-חמש מתחילים להופיע אלמנטים של בושה ומבוכה, וכדאי לנסות להימנע מעירום ליד הילדים.
לדברי שילה, כדאי להתאים את הפעולות בבית לנורמות החברתיות. "אם אנחנו חלק מחברה נודיסטית, וכולם כל הזמן מסתובבים בעירום, אז בסדר – אנחנו נמצאים באותו מצב, העירום הוא חלק מהנורמה. אבל בחברה שלנו זה לא מקובל, וזה מקשה על הילד לעשות את המעבר מהבית לחוץ", היא אומרת.
לדבריה, אין שום בעיה בכך שילד רואה את אמא או אבא בעירום, כחלק מהתנהלות טבעית. "זה לא סוף העולם, אבל כשמסתובבים חשופים באופן מופגן זה בהחלט עשוי להביך את הילד, וילדים שמתחילים להתבגר לפעמים ממש מפתחים דחייה כלפי זה".
מקלחות משותפות
מקלחת משותפת היא חוויה נעימה מאוד ומקרבת בין ההורה לילד, והרבה הורים גם הופכים אותה לזמן איכות שיש בו רוגע ואינטימיות. אבל בסביבות גיל שנתיים, לדברי שילה, כבר כדאי להפסיק להתרחץ יחד עם הילדים, גם אם ההורה הוא מאותו המין של הילד.
"בגיל שנתיים ילדים כבר מתחילים לפתח מודעות להבדלים בין המינים, לשים לב לאיברי המין", היא מסבירה. "כמובן שבגיל הזה אנחנו עדיין חייבים לרחוץ את הילד, אבל כדאי להימנע ממקלחת משותפת שיכולים להיכנס בה גם אלמנטים של גרייה, אפילו אם המקור שלהם הוא תמים".
לדברי שילה, אפשר להמשיך לעזור לילד להסתבן ולחפוף גם בגיל ארבע וחמש, אבל אם הוא מבקש להתרחץ לבד כדאי לאפשר לו את הפרטיות והעצמאות במסגרת היכולות שלו. לקראת גיל שבע כבר צריך לאפשר ולכבד התרחצות של כל אחד לבד, ואם הילד זקוק לעזרה אז עדיף שהורה מאותו מין יחפוף לו את הראש.
הלבשה והפשטה – לכבד את הפרטיות
אין הורה שלא חולם על הרגע שהילד כבר יהיה עצמאי ויתלבש לבד, ואין ספק שהרגע הזה מגיע מהר משחושבים. לדברי שילה, כשילד מגלה סימני עצמאות ומתחיל להסתדר לבד, צריך לתת לו בהדרגה את הזכות לעשות זאת בפרטיות.
"ילדים בגיל ארבע-חמש כבר לומדים גם בגן על "הגוף שלי הוא ברשותי" ומתחילים להבין מה מותר ומה אסור בקודים החברתיים. כמובן שיש להורים זכות וחובה לטפל בילד ולעזור לו להתנהל, ושזה לא בעייתי שהורה יראה ילד ערום במסגרת הטיפול בו", מדגישה שילה, "אבל צריך להשתדל לכבד את הפרטיות שלו".
שינה במיטה אחת
נושא הלינה הוא מעט מורכב יותר, בגלל שהרבה משפחות בוחרות לגדל את הילדים לפי עקרון הרצף, שדוגל גם בשינה משותפת עם הילדים. גם כאן כדאי לקחת בחשבון את הקונטקסט התרבותי. "ישנן חברות שבהן נהוג ומקובל לישון עם הילדים, אבל שם גם שאר הקודים החברתיים שונים מהקודים המערביים", אומרת שילה. "לפעמים יש נטייה – מתוך כוונות טובות או איזושהי אידיאולוגיה – לקחת מנהג מסוים שרווח בחברה אחת, ולנסות ליישם אותו בחברה אחרת, ולא תמיד זה הולך, כי זה מנותק מהקונטקסט הכללי ואז זה הופך למשהו אזוטרי, ולא למשהו שהוא חלק אינטגרלי מההתנהלות ב'שבט' שלנו".
שילה מסבירה כי צריך להתייחס אל המיטה הזוגית כאל הטריטוריה של המבוגרים, של זוג ההורים שהם גם יצורים מיניים. "כשמאפשרים לילדים כניסה חופשית לטריטוריה הזו, זה לא מאפשר נפרדות במובן של ללמוד שלהורים יש אוטונומיה, ושהילדים לא יכולים להפריע לאוטונומיה הזו גם אם הם מאוד רוצים", אומרת שילה.