תצא בחוץ ? מחניודה

 

אני בדיאטה, סוג של אוקסימורון. איך פרעסר, מעצם שמו, מגיע לדיאטה?

לא ברור גם לי. אולי אלו הם הבגדים שכבר אינם מצליחים לכסות כלום ויוצרים מראה של אישה בהריון, אולי פשוט צריך לפנות מקום לעוד אוכל (אין לי שמץ וזה לא ממש משנה) גם כך אני מספיק נבוך.

תוסיפו לכל זה את העובדה שמתוקף עבודתי, אני מוקף בשפים ובאוכל משובח. תבינו. המצב קשה.

אבל מספיק לדבר עלי ועל הצרות שלי, בואו נדבר על שלכם.

אני אקדים ואומר: מי שטרם ביקר במסעדת מחניודה, שיעזוב הכל, ברצינות!

תתקשרו כבר עכשיו 02-5333442.

אני מחכה, לא כותב כלום עד שתסיימו

 

 

 

יוסי אלעד: שף, בעלים, בליין

 

 

אוקי…השבוע שלי תמיד נגמר לפני שמספיקים הכל, לכן הרבה עבודה זולגת ליום שישי, כך גם שבוע שעבר. היא מודיעה לי שקבעה סיור לוקיישן ליום שישי, מחוץ לעיר: "ואם אנחנו כבר בשפלה, בוא נקפוץ לבקר את אסף, מזמן לא ביקרנו, ונצלם גם ונאכל".

כן, למרות כל הנאמר לעיל, קשה לי לסרב לאוכל.

מכיוון שכך, ארזתי אותנו (אני, עצמי ומשמניי) בתוך הג'ינס האחרון שיכול להכיל את החרפה, ושמנו פעמינו לק"ק.*

כבר בכניסה אתה חש בהבדלים. קודם כל רוח קרירה נעימה נושבת, תנועה שכאילו לא זורמת, ולאפחד לא ממש אכפת, חוץ מהתל אביבי הנירגן.

ככל שאתה מטפס במעלה רחוב אגריפס בואכה השוקה, בחיפוש עקר אחר חנייה, אתה מוצא את עצמך חולק את הכביש עם עוד עשרות ירושלמים, תיירים, ואנשי השפלה, שהחליטו לבוא לבקר. והמדרכה הירושלמית צרה מלהכיל אותם.

השתחלנו לחניון, ומיהרנו למסעדה. (אסף כבר סימס פעמיים לשלומנו). 

ובפנים, כאילו הזמן עומד מלכת. הכל נשאר כשהיה : האנשים השמחים, המוזיקה המנענעת, העראק שנשפך כיין, על כולם מנצח בנונשלנטיות האיש והבאפלו.

 

 

אסף גרניט: האיש והבאפלו

 

 

ישר הושבנו אחר כבוד אלי בר, והקונצרט התחיל.

מה אוכלים?

מה שאסף יחליט.

וככה באו לבקר:

צנצנות חמוצים קטנטנות ובתוכן פולנטה חמימה עם כמהין ופרמז'ן שנמס לאיטו,

פיתה עם שקדי עגל ששחו בעמבה עם שמנת, ולידם תפוחי אדמה, ושקית של חריפים חמוצים כמו ב-take away.

קלמרי מושיקו (למתכון ב-cookeat   )  כי היא ממש לא יכולה בלעדיו.

פסטה שחורה עם מולים,

מרק סרטנים כחולים שיש רק מילה אחת טובה בעברית לתאר אותו : יאם!

 

 

 

קלמרי מושיקו

 

 

 

זהו.

אני לא זוכר יותר כלום.

את הכל ליווינו ביין לבן צונן, הרבה יין.

סיפרו לי שגם הגיעה המזרקה של אגם, צלחת שלוש קומות עם כל מיני מתיקה.

ומעל כולן עמדה ותיזכר לעד, גלידת טחינה, ממש כך.

עכשיו, לטובתכם שעשיתם כדבריי והזמנתם כבר מקום. זה הזמן. החורף מתדפק בפתח, ואין כמו החורף או הקיץ, או היום בערב, כדי לטעום מכל העונג הנפלא הזה.

 

גילוי נאות:

אם לא הבנתם כבר, הייתה בת זונה של ארוחה!

תקנאו.