הבית שלי לא מסודר

אז ככה נשים, בואו נשבור כאן שני מיתוסים דחוף.

לגברים מפריעים המון דברים, הם בוחנים אתכן כל הזמן, כמעט מכף רגל ועד ראש. אבל שני דברים לא מזיזים לנו בכלל אצל בחורה. הראשון, הוא הנעליים שלה. אז אם את מתאמצת בשביל עצמך, תפאדלי, אבל אם את חושבת שנעלי היוקרה שקנית ב 2000 ? בכיכר המדינה יסחררו אותנו, חבל על הכסף. ברוב המקרים אנחנו בכלל לא נטרח להסתכל לשם, כך שאתן פשוט יכולות לבוא לדייט יחפות.

והדבר השני שבדרך כלל לא מזיז לנו הוא שהבית שלך מבולגן. למעשה, אם אנחנו רווקים/גרושים/אלמנים המצב הקיומי שלנו הוא בית מבולגן, למעט פעם בשבוע למשך כמה שעות אחרי שהעוזרת הולכת.

לא כל שכן, מצבו הרגעי של הבית או החדר שלכן, אין בו כדי להעיד על מצב מנטלי, נפשי או הגייני. זה פשוט מצביע על רגע אחד בזמן-מרחב, שבו רחמנא לצלן, השמיכה לא מתוחה, הבגדים המלוכלכים זרוקים בפינת החדר או השקית הפתוחה של הבמבה מונחת אחר כבוד ליד המיטה, רמז לפורענות שהתחוללה בה אמש.

והנה מקרה אחד שקרה פחות או יותר כך –  נפגשנו במסיבה, רקדנו קצת, הלכנו לשתות משהו, העניינים התחממו. ולאחר שהבהירה לי שהיא לא נוהגת לעשות זאת בדרך כלל, כדי שלא אחשוד שזו הרוטינה השבועית שלה, הציעה שנסתלק אליה. ואז היא אמרה לי: "תשמע, אבל, לפני שאנחנו נכנסים יש לי משהו לספר לך". "מה?" אני שואל בחשש והמוח שלי מתחיל לרוץ לכל הכיוונים: "בעלי צריך לחזור בכל רגע, אז מקסימום תצטרך לקפוץ מהחלון, זה רק קומה שנייה, ויש דשא למטה, לא נורא", "יש לי איידס", "פעם הייתי גבר, ונשארה לי מזכרת למטה, ראית משחק הדמעות? אתה לא תיבהל נכון?"

אבל היא משפילה מבט נבוך, מהססת ואז אומרת : "הבית מה זה מבולגן".

אני לא מאמין למשמע אזני. עוד רגע את הולכת להכניס לביתך גבר שפגשת לפני שעה במסיבה והחשש הכי גדול שלך זה שהוא ישפוט אותך, לא על סמך השלדים בארון שלך, אלא על פי הכלים בכיור שלך.

"זה בסדר, ממש לא מפריע לי" אני פולט בטון הכי נונשלנטי שיכול להיות.

"לא, אתה לא מבין, יש ממש עובש על חלק מהכלים".

"עובש זה פנצילין" אני ממלמל, להוט להגיע אל מבצרה. והיא עומדת נבוכה מחוץ לבניין, לא מתרצה.

אני מתקרב אליה מדביק לה נשיקה ואומר את המשפט הכי הזוי שאמרתי בחיים. "אני אעשה איתך עיסקה, את תכסי לי את העיניים ותובילי אותי הישר לחדר השינה". והיא במקום להעיף לי סטירה ולשלוח אותי הביתה בלי מונית, מתרצה ומחייכת: "יאללה, עשינו עסק" היא אומרת ומובילה אותי היישר לשם.

מודה, לא יכולתי להתאפק, כפי שהייתי נוהג לעשות בפרה עיוורת, הצצתי מתחת לכיסוי העיניים המאולתר ולכסנתי מבט לערימת הכלים. היא עשתה כזה בילדאפ שאי אפשר היה להתעלם. זה כמו להגיד למישהו "אל תחשוב על פיל לבן". והאמת, מה אני אגיד לכם, לא יודע אם זה היה טרן אוף,  אבל הבית באמת לא היה מסודר.