בחודשים האחרונים, הצלחתי לתת להרבה מאד גורמים להלחיץ אותי.
שאני לא אוכלת בריא, ושחלב, וקמח, וסוכרים זה הכי גרוע לגוף, ושאם אני רוצה להיכנס להיריון, אז כדאי שאעבור לירקות בעיקר. ושאפסיק ומיד עם הניקוטין. כי אין סיכוי שאכנס ככה להיריון. ועוד ועוד.
ולזה התווספו כל מיני המלצות שהכי משכנעת בהן היתה לנסות דיקור סיני. כי למה לא בעצם??
אז תקשיבו לי. ניסיתי. באמת. שוב ושוב. ואכלתי בריא. ועשיתי אפילו חודשיים וחצי דיקור סיני אצל אחד המומחים, ואפילו הצלחתי להגיע ל 3 סיגריות מגולגלות ביום.
אבל מצאתי את עצמי בעיקר בעצבי טורבו, וסופר מתוחה. בעיקר מהפחד שזה שאני לא מצליחה כל כך להיצמד לתפריט כ"כ בריא, ימנע ממני באמת מלהיכנס להיריון.
הייתי צריכה לראות במו עיניי שהגוף רק הגיב יותר גרוע לכל ה"בריאות" הזו (עם המדדים הכי גרועים שראיתי מהרגע הראשון שניסיתי להיכנס להיריון), ועוד מפגש עם חברה שהצליחה להכניס לי לראש ששום דבר לא ידוע במה עוזר או לא להיכנס להיריון, למעט שלחץ ומתח זה בטוח לא טוב, כדי שאפסיק את השטויות האלו.
גם החלטתי להפסיק עם הדיקור אחרי שמשהו בבטן התחיל לאותת לי שלא שהדיקור לא עוזר לי אלא אולי אפילו משבש לי קצת את המערכות.
והבתא השלילית האחרונה שקיבלתי החזירה אותי סופית לחשיבה נורמלית.
ואם פחמימות מרגיעות ועושות לי טוב, וככה גם גלידה וקפה ו3-4 סיגריות (איתן לא הרשיתי לעצמי להשתולל יותר), אז החלטתי שאני צריכה לחבק אותן באהבה, ולהפסיק כל מה שעושה לי לא נעים.
כולל הדיקור וההלחצה הפנימית המיותרת.
וככה אחרי שבועיים של לחיות כמו שבא לי, פלוס גלולות למניעת הריון (חלק מתכנית הטיפול החדשה..כמה שזה נשמע הזוי) ועם עוד שוב פי כמה הורמונים, אני מגיעה קצת יותר רגועה אבל עדיין קצת בלחץ למעקב הזקיקים.
אז יש לי 2 זקיקים.
הם גדולים. וגם שאר המדדים מצויינים הפעם.
אבל עדיין. זה רק שני זקיקים (ולא עשרה, אבל מצד שני גם לא אחד קטן שהתרגלתי לראות בחודשיים האחרונים).
אני קצת מבועסת אבל מעדיפה הפעם להישאר אופטימית, כי בסה"כ כדי להיכנס להיריון אני לא באמת צריכה יותר מביצית אחת טובה. ואולי זה נכון שעשרה זקיקים מגדילים את הסיכוי להפריה, אבל מצד שני אולי בעשרה זקיקים האיכות שלהם מראש היא לא משהו.
הפעם, החלטתי לא לשחק אותה גיבורה שהולכת לבד כמעט לכל מקום, וביקשתי מנועה לבוא איתי לשאיבה (כי עם כל הכבוד זה בסופו של דבר ניתוח עם הרדמה..).
התהליך עצמו היה זריז ומהיר, והאחיות באסותא היו פשוט מקסימות.
כנראה העובדה שנועה סרגה להם מול העיניים והפכה למרכז העניינים שם, עזרה לא רק למצב הרוח הטוב שלהן, אלא גם לי לא לחשוב על התהליך יותר מדי. מה שתרם לאווירה המלבבת בחדר ההכנה לניתוח.
אחרי שעה וחצי אנחנו כבר בדרך הביתה אחרי שהרופא עדכן אותי ששאבו רק ביצית אחת, ושמחר יעדכן אותי אם היתה הפריה ותהיה החזרה (אמן ואמן!!)
כמעט נכנסתי שוב לבעסה אבל נועה הצליחה לשכנע אותי שזו לא סתם ביצית אלא 'Uber Egg' (או סופר ביצית בתרגום שלי), ומצב הרוח הטוב שלי הצליח לשרוד.
ונועה אכן צדקה.
כי היום לפני שעה הרופא עדכן אותי שהיתה הפריה ושעוד יומיים עושים לי החזרה!!
יה!!! אני שמחה!!
נכון שאני צריכה לחכות להחזרה, ואז לעוד שבועיים כדי לגלות שאני באמת בהיריון, ואחרי זה עוד ועוד בדיקות כדי לדעת שהכל תקין, אבל זו התחלה. והתחלה טובה!
הידד ל UBER EGG שלי!!