הטור (או יותר) השביעי שלי(2010)
אחד הדברים המרשימים שנשארו בזיכרוני משיעור ספרות אודות המשורר נתן אלתרמן היה דווקא הדיבור אודות ה"טור השביעי" שלו, טור מחורז בענייני אקטואליה, מדור שהופיע מעל עשרים שנה בעיתון "דבר" ונקרא כך פשוט בשל מיקומו (השביעי מימין).
למדנו את 'שירת אלתרמן' במסגרת לימודי השירה ב"ספרות מוגבר". המורה הביעה את חוסר שביעות רצונה כי חשבה שאנו מקבלים את שירת המשורר בשלווה יחסית. כדי להמחיש לנוער של תחילת שנות ה-80 כמה שיחרו בשנות ה-50 למוצא פיו של המשורר סיפרה לנו, ואני זוכרת את זה כאלו היה זה אתמול, כיצד חיכו קוראים ליד בית "דבר", שהיה אז ברחוב שנקין, ביום ששי כדי לקרוא ראשונים מה כתב אלתרמן בטור השביעי", כן! עד כדי כך!
זיכרון זה ושכמותו הם הסיבה שאני נוהגת לספר לתלמידיי אנקדוטות, וכאלה יש בשפע. לימים, כפי שהוכיח הזמן, זה מה שנשאר. אמת, המטרה הראשונה שלי היא לעורר בנוער סקרנות ובכך גם ליצור רצון ללמידה; אך נראה לי שהנטייה האנושית הטבעית היא, בראש ובראשונה, לזכור את הסיפורים האנושיים.
שלושים שנה עברו מאז ישבתי באותה כיתת לימוד. מכל מקום, מאז אנחנו לא צובאים על פתחם של "הארץ", ידיעות אחרונות" או "מעריב" כדי להיות בין הראשונים הקוראים את הטורים האישיים של מאן דהוא. למעשה, אנחנו קוראים פחות עיתונים.
היום אני לא מסוגלת להתמודד עם קריאת עתונים, ואני בטוחה שאני לא היחידה. אדרבא, אני בטוחה ששמור לי מקום טוב איפה שהוא בעיקול התור. יש אנשים שלא קוראים עיתונים מטעמים עקרוניים, ושמחים לספר על זה לכולם, אני יודעת כי אני מאזינה לרדיו.
אני זוכרת את הימים של הגימנסיה עליהם סיפרתי לעיל, כשמוכר העיתונים היה עובר ברחוב כדי להתפרנס. היינו קונים-קוראים עיתון על בסיס יומי, המוכר, שלמה, ז?כ?רו לברכה, לפני שג?ל?ג?ל את עיתון הערב למעין גליל, צ?ר?ף את העיתון המתחרה בלי הכותרת אם לא הצליח למכור את כל הסחורה (את הכותרת שמר לעצמו-כך קיבל עליו זיכוי), ואז כ??ר?ך? את הכל בגומיה חזקה במיוחד, וזרק ה?י?ש?ר אל תוך המרפסת שלנו שבקומה השניה. אנחנו, כאמור, קראנו.
חלפו ימים-שבועות-חודשים, והחלטנו ש?ל?ז?מן, לכיס ולראש מספיק עיתון יום ששי. אולם, בעשרים השנים האחרונות המידע מגיע אלי הביתה לא רק באמצעות שלמה, ז?כ?רו לברכה, אלא הלפטופ תמורת תשלום לא כל-כך סמלי. העולם הפך ל"כפר גלובלי" אם לשחוק את מטבע הלשון עוד קצת. איני מסוגלת לקרוא עוד על אלימות (כמשל) לאחר שהאזנתי על כך ברדיו, צפיתי בטלוויזיה וגלשתי באינטרנט. למרות זאת, לא אוכל להצהיר ק?ב?ל עם ו?ע?ד?ה שאיני קוראת עיתונים.
עודני מצפה למדורים אהובים עלי במיוחד בימים שונים בשבוע, ומדי יום ששי לטורים האהובים עלי במיוחד: מאיר שלו, יאיר לפיד ויהונתן גפן ועוד. קרה, לא אחת, ואחד מהעיתונאים המופלאים הודיע: "המדור יוצא לחופשה/לא יופיע בשבוע הבא/אח?ר" או שפשוט לא הופיע, ואני מודה שנעצבתי.
אמנם, לא עמדתי ליד בית "ידיעות אחרונות" כדי לקבל לידיי את העיתון חם מהתנור, כמו לחם מן המאפיה, על מנת לקרוא את מאיר שלו, שדבריו, כאלו יצאו מגרוני (המטפורה גם הולמת את יצירתו) אבל מאיר שלו, יאיר לפיד ויהונתן גפן (הם במיוחד) בדרכם הם ה"טור השביעי" מודל 2010 שלי.
מאיר שלו; יאיר לפיד; יהונתן גפן. תודה רבה.