אתר הבוגדים-בוגדות האמריקאי 'אשלי מדיסון', שעשה השנה עליה לארץ, חשף בסקר שהתפרסם במאי האחרון שהסיבה העיקרית שנשים ישראליות בוגדות היא חיי מין לא מספקים וש"עבור הנשים הישראליות זה אפילו יותר משמעותי מלמרבית הגברים באירופה", כפי שנכתב בנושא באתר 'מאקו'.
עוד באון לייף:
גם מייסד האתר, נואל בידרמן, התראיין בהרחבה לכלי תקשורת ישראלים כשהוא צופה עתיד מזהיר לאתר שלו בארץ הקודש בין השאר בגלל העובדה שהנשים הישראליות, בהשוואה לנשים במדינות אחרות, בוגדות לא מעט. מהסקר אף עלה שהנשים הישראליות מעדיפות שבן הזוג שלהן לרומן יחלוק עמן את אותה פנטזיה מינית, אה, ושגם רצוי שאותו גבר שאתו הן בוגדות ייראה מעולה.
סקר כזה מוציא אותנו, הנשים הישראליות, בוגדות בהכללה. בוגדות כהנחת עבודה. סקר כזה מזמין טוקבקיסטים להתלכלך על האישה הישראלית. הוא מזמין אפילו הטרדות מיניות כי הרי…אנחנו מחפשות את זה אפילו יותר מגבר ממוצע באירופה, לא?
הפסיכותרפיסטית אסתר פרל, מחברת הספר 'אינטליגנציה ארוטית' אמרה ב-2007 בראיון ב'הארץ' שבכל הנוגע לבגידות, גברים 'מנפחים' מספרים ונשים נוטות לעגל כלפי מטה. בספרה, היא מראה כיצד, אצל חלק מהזוגות, מערכת היחסים יכולה דווקא להשתפר בעקבות בגידה, בעוד עבור זוגות אחרים היא מסמלת את הסוף.
אז הלכתי לבדוק מה חושבות על כך נשים ישראליות שבגדו ועל הדרך הן גם הביאו את הסיפור של החברות שלהן. השיחות החושפניות והכנות פותחות צוהר לעולם הבגידות, שהוא נפוץ ממה שניתן לתאר. למרואיינות שאזרו אומץ לדבר יש כבר פרספקטיבה לא קטנה על אקט הבגידה, והן ניאותו לחלוק אותה בכתבה. מה שבטוח זה שהדברים שלהן מראים עד כמה בגידה היא דבר מורכב. מורכב הרבה יותר מנתונים שאפשר לכנס בסקר.
"הפייסבוק מאוד עוזר לבגוד"
מיכל (שם בדוי), בת 41, היא אשת תקשורת מאזור המרכז, כיום גרושה ואם לילד אחד: "אני באמת שומעת יותר ויותר על נשים שבוגדות, ולא רק על גברים", היא מודה, "אני חושבת שנשים צריכות יותר תשומת לב, צריכות שייראו אותן. זה גם עניין של גיל- אחרי שהילדים מעט גדלים, אלה נשים שמגלות את המיניות שלהן: רובן נראות טוב אחרי כל הלידות ויש להן חלון הזדמנויות צר לפני שהגוף משתנה".
"אצלי זה קרה כשהייתי נשואה לבחור שהייתי בטוחה שכבר אזדקן אתו. באיזשהו שלב הפסקנו לעשות סקס. אפילו כשהיינו יחד כמעט שבוע בעיר ממש רומנטית בעולם בלי הילדים לא עשינו סקס אפילו פעם אחת. הייתי כבויה מבפנים ומבחוץ, עד שהכרתי בחור שעובד בתחום שלי. התחלנו להתכתב בפייסבוק והתאהבנו. הייתי מורידה את הזבל ומדברת איתו. היינו מתכתבים בפייסבוק על היומיום ועל הילדים ונדהמנו כמה אנחנו חושבים אותו דבר על אותם דברים. יום אחד אמרתי לבעלי שאני הולכת לחברה ונסעתי אליו".
יש לך חברות שבגדו או שאת לבד במערכה?
"רוב הבוגדות שאני מכירה הן בערך בגילי, בנות 38-40. לרובנו יש שנים-שלושה ילדים. זה ממש חתך. כולן בחורות מאוד אינטליגנטיות, מצליחות. יש לי שתי חברות שיוצאות ונכנסות מרומנים קצרים, ויש לי חברה שמנהלת רומן אחד כבר שנתיים. אני הייתי במשבר כזה וסיפרתי אז שמעתי גם סיפורים וגם כשלאחת יש רומן לעיתים זה נותן לגיטימציה גם לאחרות".
"הרבה נשים בגילנו, שהן עדיין בתוך מערכת יחסים, מצטלמות סלפי כדי להשיג תשומת לב. לעיתים זה פתטי. נשים שאת ממש רואה את הבדידות האיומה שלהן בכל תמונה. אלו תמונות של 'תראו אותי, תסתכלו עלי, קחו אותי'. זו התחושה שלי, בעיקר כשאני מכירה את הסיפורים מאחורי הקלעים".
אתר כמו אשלי מדיסון בא בחשבון?
"אף אחת מאתנו לא היתה הולכת לאתר כזה כמו 'אשלי מדיסון' כי כל הדברים קרו אצלנו בצורה לא מתוכננת. כשזה תופס אותך את לא מוכנה לזה. יש הרבה מאוד שלבים של התנגדויות וזה לא 'וואלה, אני אמצא לי מישהו לבגוד איתו' זה לא עובד ככה. את מזועזעת בכלל מזה שזה קורה לך".
מיכל טוענת שהרשתות החברתיות מקלות מאוד על עניין הבגידה: "הפייסבוק מאוד עוזר לבגוד כי הוא מאפשר לך לפגוש אנשים בקבוצת חיתוך דומה לשלך. את רואה אותו בסביבה הטבעית שלו ולא צריך לצאת לדייט כדי להכיר ולדעת עליו. בנאדם יכול לנהל מערכת יחסים שלמה מהנייד שלו וזה מזעזע. אנשים יכולים לשכב האחד ליד השני במיטה ולדבר עם מישהו אחר. הסמארטפון הוא ממש שטן קטן שנמצא לך מתחת לאף".
מה קרה אחרי הבגידה שלך?
"בדיעבד, אני מצטערת שמימשתי את זה. אחרי שבגדתי לא יכולתי לחיות עם תחושת החטא, ולכן סיפרתי לבעלי ופירקנו את החבילה. זה שיכולתי להתאהב ככה במישהו אחר ולבגוד, הראה לי שאני לא צריכה להישאר עם בעלי. היתה גם כל הזמן השאלה של: 'מה, אם אני אתאהב במישהו אני לא אחיה איתו?' אבל יש לי חברות שמוותרות על החלומות האלה בסדרתיות, אבל אני לא יכולתי לאורך זמן לחיות בשקר".
"אם את בנאדם עם עור של פיל ויכולה לחיות ולבגוד- לכי על זה, תתאווררי, אבל שמרי על מערכת היחסים שלך ועל הבית שלך. יש לי חברות כאלה: שמצליחות לבגוד, ואחרי זה ללבוש שוב את השמלה, לשים את האודם ולהמשיך. ראיתי את זה קורה. אם את לא מסוגלת לחיות אחרי בגידה- אולי כדאי להדחיק את האהבה או את התשוקה הזו ולנסות לפתור את הבעיות בבית ועד שאת לא סוגרת דלת- לא לנסות שום דבר מחוץ לנישואים".
"במבט לאחור- הדבר שהכי כואב לי זה שישבתי ליד בעלי ברכב בדרך לחופשה משפחתית כשבפועל הייתי מאוהבת במישהו אחר. ישבתי, התכתבתי איתו, בעלי יושב לידי ואני לא פוחדת שהוא יראה. לא פוחדת מכלום".
"בזוגיות הבאה שתהיה לי אני לא אבגוד"
רונית, בת 38, תושבת דרום הארץ: "מההכרות שלי עם התחום הזה, לרוב מנהלים רומן עם מישהו מאותו סטטוס. זה הרבה יותר נוח. שני הצדדים במערכת יחסים ולא רוצים לפרק שום דבר. לכן זה מוחק את הטענה שגברים בוגדים יותר כי גברים מחפשים נשים כאלה ולהיפך".
את מכירה הרבה אנשים שבוגדים?
"מקיפים אותי מלא אנשים שבוגדים. זה הכי נפוץ שיש. אני יכולה לחשוב עכשיו על שישה שבעה אנשים שאני מכירה מבלי בכלל להתאמץ. מדובר גם בגברים וגם בנשים. אני חושבת שאנחנו חיים היום בעולם פמיניסטי שבו נשים יותר יוזמות בגידות".
"לבעלי ולי היו תקופות של יחסים פתוחים אבל פעם אחת הוא שכב עם מישהי אחרת בלי שידעתי. זה פגע בי ורציתי לנקום בו. רציתי להרגיש רצויה, נאהבת וסקסית ואלה דברים שהוא פחות נתן לי להרגיש. רציתי שמישהו יעריץ את האדמה שאני הולכת עליה ובחרתי לבגוד עם מישהו כזה, וזה לא ממש בריא. ברגע שהחלטתי להיפגש עם אותו אדם, ידעתי שהנישואים שלי הולכים להיגמר, כי ידעתי שאני משקרת".
"בגידה היא תוצר או סימפטום של משהו מאוד אישי, יש בה הרבה כאבים והרבה דברים שאולי יכולים להועיל. יש לי למשל חברה שבוגדת הרבה שנים: היא חיה במערכת יחסים מקבילה עם בעלה ועם עוד גבר כבר שנים, כאשר גם בן הזוג שלה מהצד נשוי. הם לא יכולים לספר לאיש אבל היא אמרה לי: 'זה האוויר לנשימה שלי, אני לא יכולה לבחור ביניהם, אני אוהבת את שניהם'. אני לא שופטת אותה".
"לעיתים בגידה יכולה להיות דווקא כלי להצלת הנישואים אם יודעים לעשות את זה נכון, ובמקום לנקום אפשר לנסות ולבנות מחדש. זה יכול להוביל גם לדברים נהדרים כל עוד יש חזרה לאיזושהי כנות שמובילה להמשך בניית הקשר ממקום מבריא. אצלנו זה הביא לפירוק הנישואים, אבל יש גם סיפורים אחרים".
ומה הלאה?
"בזוגיות הבאה שתהיה לי אני לא אבגוד. אם ארצה לשכב עם מישהו אחר אני מעדיפה לומר לבן הזוג שלי ונראה לאן הולכים משם. בגידה היא סימפטום, היא לא העניין. אם יש בגידה, יש שם בהכרח משהו יותר פנימי שכדאי לבחון אותו לעומק".
"זה חטא בעיני לקבוע עובדות על בגידות או לומר שנשים בוגדות יותר מגברים או ההיפך", מסכמת רונית, "אני חושבת שאם נשים דורשות שוויון אז צריך שיהיה שוויון גם בזה: יש גברים שבוגדים והם 'מניאקים' ויש נשים שבוגדות והן 'מניאקיות'. מצד שני- יש גברים שהם בוגדים כי זקוקים לאוויר לנשימה וכנ"ל גם נשים. ובכל מקרה, בגידה היא לא מדד אם את מניאקית או לא. כל מקרה לגופו".