לפני שלושה ימים התחתן זוג שבאופן אישי מרגש אותי מאוד. מדובר בשתי נשים מעל גיל 90. לאחת קוראים ויויאן בויאק, היא מורה (בפנסיה, כמובן) בת 91, ובת זוגה מזה, קלטו, 70 שנה, אליס דובס.
בנות הזוג התחתנו בפני קומץ חברים בכנסייה וחיתנה אותן כמרה. (בדקתי. אומרים כמרה. לא כומרית). הזוג, כך דווח, החזיק ידיים לאורך כל הטקס ונראו נרגשות במיוחד.
צילום מסך
הכמרה אמרה במהלך הטקס ש"זו חגיגה של משהו שהיה צריך לקרות מזמן" והחברים שהתקבצו לרגל האירוע הודו כולם שזה אירוע מרגש מאוד מבחינתם. חלק מהאורחים, אגב, מכירים את הזוג למעלה מ-50 שנה.
לפי מקורותיי, בנות הזוג הכירו כבר מילדות. הן גדלו אחת ליד השניה בעיירה ששמה ייל (לא האוניברסיטה) באיווה. ב-1947 הן עברו לגור בדוונפורט, שם הן גרות עד היום.
לא הורס?
דובס סיפרה לכתב שראיין אותן לרגל ש"היה לנו תמיד כיף ביחד". היא סיפרה שהן הספיקו לבקר בלמעלה מ-50 מדינות ברחבי העולם, ובקנדה ובאנגליה היו פעמיים. בחירה מעניינת, לתחושתי. בויאק הודתה שהזוגיות הצריכה הרבה אהבה והרבה עבודה לתחזוק במשך 72 שנים.
אגב, נישואים חד מיניים מותרים באיווה משנת 2009. לא מבינה למה הן חיכו עוד 5 שנים. בעצם, יחסית לאורכה הזוגיות שלהן, 5 שנים שלהן זה בערך כמו שלושה חודשים בזוגיות שלי.
ולמה התרגשתי?
א. כי הזוג הזה נמצא ביחד מעל ל-70 שנה. אני בקושי מצליחה להיזכר, ב-30 השנים האחרונות, בזוגות לסביים מוצהרים ו/או שבאמת הרגישו נוח לחיות ביחד בחברה שמרנית (כמו ארה"ב, כמו ישראל). זוגות חד מיניים של גברים אני זוכרת יותר, אבל בטח שלא זוגות נשים. תחשבו באיזו תקופה הן העזו, שתיהן, לצאת נגד החברה השמרנית, הגזענית לעתים, האמריקאית.
ב-1942 הן הכירו וב-1947 הן כבר היו ביחד. הן חיו ביחד בתקופות לא-ממש מוארות בארה"ב, מהפיכות ותסיסות פוליטיות וחברתיות ושומדבר לא שבר אותן.
ב. התרגשתי כי להבדיל מגישתי הבסיסית, אותה אני חולקת עם כל זוג, סטרייטי או חד מיני השוקלים להתחתן – על פיה חתונה זה טקס פגאני ומיותר ושומדבר לא יחזיק את הזוגיות שלהם כמו אהבה – במקרה של בויאק ודובס אני מפרגנת ביג טיים. כי האהבה שלהן ניצחה כבר מזמן, מהיום שהחליטו לחיות ביחד. החתונה הזו אינה טקס דתי/מסורתי אלא הצהרתי בלבד שברור שמטרתו אינה "אני שלך ואת שלי ותחשבי פעמיים לפני שאת/ה הולכ/ת". זו הצהרת אהבה אולטימטיבית של שתי בנות זוג שמן הסתם מבינות ש-72 השנים ביחד לא יגיעו ל-80.
ג. אין לי סעיף גימל. זה פשוט סיפור יפהפה. שיהיה להן ירח דבש מאמם!