כולנו רוצים לגדל ילדים מאושרים, בטוחים בעצמם ומלאי סקרנות. אולם דווקא הילדים שלנו הם אלו שיכולים ללמד אותנו משהו על אושר, ביטחון, סקרנות ואהבה. דווקא הם, שעליהם אנחנו תמיד אומרים "נו, בזמני זה היה הרבה יותר טוב", שנולדו לתוך מציאות של קיימות וחידושים טכנולוגיים, מצליחים ללמד אותנו דברים פשוטים וחכמים, שמה לעשות – איבדנו קצת או שפשוט לא הכרנו לפני.
הנה חמישה דברים שאנחנו המבוגרים האחראים יכולים ללמוד מהצאצאים שלנו:
1. להגיד בדיוק מה שחושבים
ילדים לא חושבים 10 פעמים לפני שהם אומרים למישהו שהם אוהבים אותו. מצד שני, הם גם לא חושבים 10 פעמים כשהם אומרים למישהו שהם לא אוהבים אותו. במילים אחרות: ילדים אומרים את אשר על ליבם. לוקח זמן עד שהם לומדים לשקר, לסובב את האמת, לומר חצי-אמת ולהיות פוליטיקאים.
אגב, כנות של ילדים עשויה להיות גם לא נעימה, אבל לפחות נדע שזו האמת, לפחות לפי תפיסתם. נכון, אם נדמיין עולם שבו כולם אומרים את האמת, רק את האמת ואת כל האמת, לא נוכל להתקיים כחברה אנושית ואנחנו זקוקים לכל אותם פיתולים ושקרים כדי לצלוח את החיים, אבל זה אמור להיות בשולי השוליים, הדרך הראשית אמורה להיות רצופה בכנות ובתכל'ס.
2. לדמיין
ילדים אוהבים להעמיד פנים, להיכנס לדמויות אחרות, לשחק במשחקי דמיון ותפקידים. כך מתעצב עולמם. לעומת זאת, ככל שמתבגרים מאבדים בהדרגה את התמימות ואת עולם הדמיון לטובת עולם המציאות, וחבל. נסו מדי פעם להפליג בדמיון, לתהות מה היה אילו, להיכנס לדמות אחרת כאילו הייתם שחקנים בתיאטרון או בסרט.
כדי לא להיראות מגוחכים אתם פשוט יכולים לעשות את זה עם הילדים הפרטיים שלכם, או במסגרת משחקים כמו דרקונים ומבוכים. הרי כבר הוכח מזמן שיש לדמיון יכולת ריפוי, דוגמת דמיון מודרך. בקיצור, אמצו את האמרה "הכל בראש" וצאו לדרך, הרי למה שאנחנו קוראים "לחשוב מחוץ לקופסה" בא לילדים שלנו הכי טבעי שיש.
3. מיחזור והמודעות לאיכות הסביבה
ילדים לא נולדים עם דחף לקנות דברים, הם לרוב מסתפקים במה שיש בסביבה שלהם מבלי לחוש שמשהו חסר להם. את ההרגל (יש שייאמרו המגונה) לרכוש הם רוכשים מאיתנו ההורים ובהמשך מהחברה הסובבת אותם.
אבל דווקא ההסתפקות במה שיש סביבם היא דבר נפלא. נסו להיזכר בפעוטות שלהם כשהם מגלים את קופסאות הפלסטיק במטבח או גליל נייר טואלט ריק. זו חדווה אמיתית יותר מכל מותג נוצץ. לפני כמה שנים אף התפרסם מחקר שבמסגרתו הכניסו פעוטות לחדר, כשפינה אחת צעצועים יוקרתיים ובפינה השנייה קופסאות, כפות וכדומה. התוצאות הראו שמרבית הילדים נמשכו לגרוטאות על פני הצעצועים הבוהקים. וזו נקודה למחשבה
מה שהילדים שלנו כן מצליחים ללמד אותנו, יום יום, הוא היחס שלנו לסביבה ובעיקר על מיחזור בקבוקים למיחזורית. בשנים האחרונות למדו מאות אלפי משפחות בישראל, דרך הילדים, מה זה לצאת מהבית וליהנות מפעולה פשוטה של זריקת בקבוקים למיחזורית ואולי להכיר איזה שכן חדש בדרך. בפרויקט אחר שזכור לרוב ההורים, הילדים התרוצצו להם אחר הצהריים בין הקיוסקים, הפיצריות והחנויות השונות בעיר. המטרה העיקרית היתה לאסוף עוד בקבוקים ולהשתתף בפרויקט המיחזור של בית הספר או תנועת הנוער – ובסוף – הם זכו בתקציב לטיול או לכל פרס אחר שרצו. אותנו הם סחפו לזה בקלות ובטבעיות. וההרגל המיחזור הזה, נשאר איתנו.
4. לגעת
בתחילת החיים התקשורת היא לא מילולית. לוקח כמה שנים טובות עד שאנחנו מצליחים לנסח במילים את מה שאנחנו מרגישים, ועד שזה קורה אנחנו משתמשים במחוות גופניות ובהרבה מגע. חיבוקים, ליטופים, נישוקים או סתם לתת יד לאמא או לאבא הם חלק בלתי נפרד מחיינו כילדים, אבל לאט לאט זה נעלם ומפנה מקום לתקשורת מילולית, חשובה לא פחות. אבל למה זה או זה או זה? למה לא שניהם? לצד הקודים החברתיים הברורים של מתי מותר לגעת ומתי אסור, אפשר להמשיך לחבק ולנשק גם בתור מבוגרים, בטח את הקרובים לנו, וכך לא לאבד אפיק תקשורת חשוב וטבעי. אגב, גם לחבק עצים זה נחשב.
5. לצאת מהקווים ומהמסגרות
לילדים זה נראה טבעי לצבוע איפה שהם רוצים ובאיזה צבע שהם רוצים. שמים לא חייבים להיות כחולים, דשא לא חייב להיות ירוק ואוזניים לא חייבות להיות לצדי הראש. זה אנחנו המבוגרים שמכניסים הכל לתבניות ולמסגרות, אבל אם רק נחשוב כמו הילדים שלנו נגלה שהעולם יכול להיות מקום הרבה יותר מעניין כשלא כולם הולכים באותו תלם.
קחו למשל את הקופץ לגובה האמריקאי דיק פוסברי. בשנת 1968, באולימפיאדת מקסיקו, הוא חשב הפוך מכולם ולא רק שבר את המסגרת אלא המציא אותה מחדש: במקום לקפוץ בעזרת מוט לגובה כמו כולם, עם הגוף קדימה, הוא עשה זאת עם הגב לרף. לא רק שהוא שבר שיא, הוא המציא שיטה חדשה, שנקראת מאז על שמו. במילים אחרות, הוא חשב כמו שילד חושב, מבלי להתחשב במוסכמות ובמה שכולם עושים. במקום שאתם תטיפו להם לא לצבוע מחוץ לקווים, תאמצו את היצירתיות שלהם.
חמישה דברים מאוד פשוטים –הסקרנות, המגע, הדמיון, הרצון לעשות טוב למען מישהו אחר או למען הסביבה (בלי לדרוש תשלום) –שיהפכו את כולנו לחברה אנושית טובה יותר, חמה יותר, נקיה, ממחזרת ובריאה יותר.