רשת ABC מפרסמת השבוע אייטם חשוב ביותר, אודות ניתוח פלסטי חדשני וגאוני שצובר תאוצה בתקופה האחרונה. אחרי שהטרנד של שנה שעברה נרגע (הגדלת ישבן, בחיי שיש דבר כזה), הכוכב החדש הוא ניתוח "שאיבת שומן עדינה" משכבת השרירים והשומן בשוקיים – כשהמטרה הסופית היא הצרת השוקיים. התוצאה המאושרת של הניתוח היא הצלחה של 100 אחוז בהשחלת השוקיים לתוך מגפיים גבוהים.
בכתבה שמפרטת בקצרה על הניתוח הנפלא שטרם הכרנו, מתראיין ד"ר מת'יו שולמן (יהודי, מוכנה להתערב על זה), חבר באיגוד המנתחים הפלסטיים בניו יורק שאומר ש"זה בהחלט הקטע עכשיו, בדיוק בעונה הזו שנשים לא מצליחות להיכנס למגפיים שהן רוצות". המנתח הבכיר מוסיף גם שזה הליך מורכב ומסובך כי מגיעים אפילו לרמה המיקרוסקופית של השומן כדי להוציא אותו. ברור שמיקרוסקופית, כי כמה כבר יש שם, בינינו? וזו הוספה שלי, לא של המנתח הבכיר.
הניתוח, כך קראתי, אורך כשעה עד שעה וחצי, וההחלמה, אם שאלתן, לוקחת בערך 10 חודשים (והמנתחים אומרים שיש גם כאלה שיחלימו אחרי 4-5 חודשים).כלומר שאם תכננת להוריד את גוש השומן העצום והענק שמונע ממך להיכנס למגף של השנה שעברה, תצטרכי לחכות לסתיו הבא כדי לממש את החלום.
שיהיה לכולנו בהצלחה
ניתוח "בלוטת המגף" Boot Bulge, ככה הם קוראים לזה בהומור-מבריק-שכזה. קחו בחשבון, כל האצניות והרוכבות למיניכן, שאתן לא תוכלו ממש להיוושע בעזרת ההליך הזה כי הרי מדובר בשומן (בליטה, אמרנו?) ולא בשוק רחבה ושרירית. No Boots For YOU !!!
זה לא שאכפת לי שנשים יעשו מה שהן רוצות עם השוקיים, הירכיים, החזה, האף, השפתיים, בכיף של כולנו, באמת. הבעיה טמונה פה בקומבינת-העל שכולנו מכירות שעכשיו השתדרגה: יצרניות האופנה, כידוע, לוקות בעיוורון מידתי/משקלי בכל הנוגע לנשים במידה 42 ומעלה – דבר שמייצר תגובת שרשרת כלכלית הגיונית ובה נכללות:
1. רשתות עם מידות גדולות שקורעות מחירים.
2. חברות הדיאטה לשיטותיהן ממשיכות לעשות כסף.
3. אוכלוסיית נשים עולמית המונה כמה מיליארדים, וכולן עם הפרעות אכילה, דימוי גוף בעייתי ותסכול בלתי פוסק.
והנה מתברר שתעשיית הנעליים – שעד היום היתה סתם זניחה, כי כמה את יכולה כבר לערער את בטחונן של נשים שהן במידה 35 או 44, החליטה שנמאס לה לראות איך כולם מתעשרים והיא קצת פחות. הואיל ומידת הרגל לא מצליחה להבחין ולבדל בין אישה שמנה/רזה/גבוהה/שחורה, והתעשייה הזו כבר הצליחה לנפח מחירי נעליים גם לגבהים של 2000 ו-4000 שקלים לזוג, עכשיו הגיע הזמן לשידרוג ושיתוף פעולה פורה עם תעשיית הניתוחים הפלסטיים.
ישבו מעצב(נ)י הנעליים והמנתחים הבכירים (שלא כולם יהודים) ודפקו לעצמם את הראש בקיר. "המגפיים – איך לא חשבנו על זה קודם! נעשה את המגף צר כזה, שרק ילדות בנות 9 יצליחו להכניס את השוק, כל מי שבגיל מעל לכך או שתפסיק לאכול, או שתיקח לסנדלר שיעשה איזה פטץ' דבילי שירחיב את המגף – וכל השאר (בבארטר עם המנתחים הפלסטיים) ירוצו להצר! כסף קל!"
הצעה שלי? בפעם הבאה שאתן מתאהבות במגף אורס/מאמם/מדאים, ואלוהים יודע שאני בעצמי התאהבתי לפחות 3 פעמים בחיי ככה – מדדו את המגף ודחסו את השוק העדינה והשמנמנה שלכן.
נכנס? אחלה – לקנות וביי.
לא נכנס? לרשום היטב את שם החנות או שם היצרן או מספר הדגם, ולהעביר הלאה לכל חברותיכן. כי אין שום טעם לקנות או אפילו למדוד את המגף הזה. המעצב או החנות או מי שהגה את האנטומיה של מגף כזה שלא מאפשר לאישה נורמלית לסגור את הריצ'רץ' על המגף – לא מגיע לו שיקנו את הנעליים שלו. עונש ליצרן זה אלף, ולשוקיים שלכן שלום – זה בית. בלי ניתוח ובלי שטויות.
תכלס, הכי נוח