וידוי קטן ולא חושפני במיוחד, שלא שווה אפילו סטטוס בסיקרט ? אנחנו גרים בפרבר קטן ואיכותי לכאורה, באזור המרכז. מעין גירסה ישראלית לחלום האמריקאי. הבתים רחבי ידיים, המטבחים נראים כולם כאילו יצאו מאותו קטלוג שבו הצעקה האחרונה הינה ארונות לבנים עם אי שחור במרכז ומקרר סייד ביי סייד ענק בצבע כסף. בגינה הפרטית שוכן לו כלב קטן ולא נושך, למרות האזהרה הפיקטיבית על השער, ומרבית הדשאים של השכנים אכן ירוקים יותר. החניה ריקה רוב היום. עד השעה 19:00 שבה ההיטקיסטים, הפסיכולגיות וסמנכלי הכספים של F.R.Y מחנים את הארבע על ארבע השחורה שלהם בחניה. יש מרכז מסחרי שבו יש פחות או יותר כל מה שלא צריך רק כפול שלוש, שלושה מרכולים, ארבע מספרות, שתי חנויות חיות וארבע חניות לרכישת סמרטפונים ולתיקונם בעלות מופקעת חודשיים לאחר שיצאו מהחנות. כמו כן יש אולם תרבות אחד, שאמור לספק את כל הצרכים התרבותיים של פרבר השינה המנומנם, וכן בר שכונתי אחד שאמור לגרום לאנשים להיות מספיק שיכורים בערב כדי לשכוח שהם גרים באחד המקומות המשעממים בגלובוס. למעשה אחד היתרונות העיקריים בפרבר, הוא המרחק הקצר שלו מאחוזת בית, הלא היא תל אביב. ואכן ביום בהיר אפשר לראות מכאן את תל-אביב, כמובן שלהגיע אליה בפקקים זה סיפור אחר לגמרי.
תכונות טיפוסיות לפרברים הללו, סטייל ויסטיריה ליין מ"עקרות בית נואשות", הן רכילויות, בגידות ובעיקר צביעות והתחסדות. אנשים מברכים זה את זה לשלום מתעניינים ומנידים ראשם ורגע אחרי שהגב מופנה אליהם, מתחילות השיחות בסגנון: "שמעת שבעלה בוגד בה עם רופאת השיניים, ושהם נאלצו לעזוב את הדירה כי יש לה סרטן והביטוח שלהם לא מכסה את כל ההוצאות, והבן שלהם הוא מניה דיפרסיבי?" כן ככה הנשמות הטובות מפיגות את השעמום, כי איך באמת אפשר לשרוד כאן?
לגבי הבגידות, זה נראה לי פשוט חסר טעם. כל הקונספט של בגידה אמור להיות, להחליף את מה שיש לך בבית במשהו אחר, אקזוטי, פרוע, שונה. ואילו כאן, כולם נראים כמו שכפולים גנטיים, אז יופי, החלפת את הייטקיסט שלך עם הקרחת הקרס ומשקפי העיגולדים באחד אחר שנראה, מתנהג ומדבר ממש כמוהו, זה כמו לשדרג את הוינדוז 8 ל 8.1.
אז לתוך הקלחת הזו נוצקנו לפני כ 16 שנים, אני והאקסית. בנינו את חיינו המשותפים, קנינו דירה צנועה, וכעבור כמה שנים נולדו הילדות וקנינו דירה גדולה יותר אותה שיפצנו. בשיפוץ היה לנו נורא ברור מה אנחנו רוצים. יותר נכון היה ברור לאקסית, לי רק היה ברור שאני לא רוצה לריב איתה על כל צבע ומרקם של אריח. על שני דברים התעקשתי, על אמבטית ג'קוזי, התמכרות לגמרי פרטית שלי ועל כך שהמבטח לא יהיה לבן כי זה עושה לי אלרגיה. שתי הבקשות שלי קיבלו אישור של וועדת בניה מחוזית, לא לפני שהוציאו לי את המיץ. כל שאר הדברים היו כרוכים בישיבות ותכתובות ארוכות עם קבלן השיפוצים, מעצבת הפנים וזוגתי לשעבר שרצתה למקם כל אבן במקום הנכון. מאחר והגוון של הצבע בחדרים לא התאים לה, פעם אחר פעם הבית נצבע מחדש, במקום בלבן ברבור, בלבן טניס, את רהיטי העץ המלא קנינו במקום מיוחד בעוספייה שיתאימו לספות ולשידת הטלוויזיה ולבגדים שהילדות לובשות.
כל זה השתנה ב 1.4, שהוא יום השקר הבינלאומי, אך גם היום שבו נאלצתי על אמת לעבור דירה. מנהג בני המקום אשר ידם משגת בתים פרטיים, הוא לבנות בהם יחידות דיור חשוכות ותת קרקעיות שיושביהן צריכים לצאת החוצה פעם פעמיים ביום לנשום אוויר ואז לחזור חזרה למחילה. לא שאני מתלונן, היחידה שאני שוכר, מרווחת ונעימה ובעלי הבית מקסימים. אך מטבע הדברים יחידות הסגולה הללו מגיעות בלבוש מינימלי, כלומר לא מרוהטות.
וכך בניגוד גמור לסאגת בחירת הרהיטים והמנורות בדירה המשותפת והמשופצת, קמנו בוקר אביבי אחד, אני ומשפחתי שנרתמה כלכלית ועיצובית לטובת העניין וכיתתנו רכבינו לסניף איקאה הקרוב. כך באחה"צ אחד עברנו עם מספרים קטלוגיים ממחלקה למחלקה והצטיידנו בפתקי מזל קטנים שעליהן מוטבעים השמות האקזוטיים FJ?LLBERGET ו BRUSALI ולא, אלו אינם שמות של שוודיות שופעות, אלא רק של מיטות שוודיות סטדנרטיות למדי. השיקול העיקרי לבחירת הרהיטים לא היה התאמת צבעים או עיצוב חדשני, אלא פשוט, איך ניתן לדחוף כמה שיותר רהיטים לתוך שטח נתון, או במילים אחרת, אצל שוודיות, המידות הן שקובעות.
ממש עכשיו כאשר אתם קוראים שורות אלה, תושבי כפר קטן בשוודיה מתגייסים לייצר את תכולת הבית עבור עוד גבר או אישה שחיי הנישואין שלהם הסתיימו באחת. בתי איקאה נועדו ככפפה ליד עבור גרושים/גרושות, הם זולים, פונקציואנליים ולא מצריכים הרבה מאמץ, בעצם אולי כמו שחיי הנישואין שלנו היו.
גילוי נאות: זו איננה פרוסמת סמויה לאיקאה, לצערי הרב הם לא משלמים לי שקל, ואפילו לא עזרו לי להרכיב את ארון האמבטיה שעדיין נמצא בארגזים.