שבוע טוב על כולנו, שיהיה שבוע עמוס בספרים טובים, תמונות מרתקות ובשורות נפלאות.
ראיתי את הביקורת על הספר הנפלא של תלמה אדמון- "בוקר ראשון באירופה" – הערה על מקום אחר ועשה לי חשק לעלעל בו, לדפדף ולטייל בינות לדפי הדף המלאים בתיאורים נפלאים וצילומים יפים, פעם של המקום עצמו בו טיילה וביקרה ופעם רק של שלט המעיד על מיקומה של טירה, או יער שתלמה פיספסה בדרך מפאת קוצר זמן ומפאת הגעה למקום אחר בכלל.
הצילומים מרהיבים, המקומות שמוזכרים הם לאו דווקא ערים גדולות, אלא ההיפך הוא הנכון; נקודות קטנות ולא מן המוכרות לתיירים, אם זה הבית של האחיות שהמציאו את אם הטרטן תפוחים ומה הסיפור של עוגה זו בכלל, אם חנייה ביער ומציאת עלי שלכת זהובים בחנייה והגדר הינה גדר אבן עם אבנים עתיקות ,סתם חנייה, סתם עברו שם במקום והחנו את הרכב. ולנו בארץ אין עלי שלכת זהובים ואין את הירוק המיוחד הזה שיש להם שם באירופה. אלו חיים אחרים, סגנון אחר, ריח האויר שונה. הכל.
את החוויות שלה תלמה הצליחה להעביר אליי בצורה נפלאה, חודרת, נעימה ודרך הצילומים והמילים עצמן הרגשתי שאני בעצמי צועדת בינות לעצים ביער בבלגיה, או מטפסת על שביל להר באוסטריה, נוגסת עוגת תפוחים בחור נידח בצרפת, או לנה במלון דרכים בדנמרק.
הכל עבר בצורה מוחשית ומאלפת. אהבתי לקרוא בין השורות, את הנאתה, את הבוסריות ויחד עם זאת את העצמת החוויות מזויתה של תלמה והכול תוך כדי שהיא מצלמת, מתמקדת במטרה .היא הגיעה ,היא הייתה שם, כן כן גם במקומות הפחות יפים בלשון המעטה- גם פגשה בגדרות התיל החלודות מתוך אירופה של הנאצים, אז גם את הכעור וגם את היפה, החיובי והשלילי.
למעשה הייתי אומרת שממש הגיעה למקומות של העם בכל מקום, לא למקומות מתויירים, אם זה לפאב המקומי עם החגיגה הפרטית שלהם ודווקא את הצימר המרוחק יותר, מעניין יותר.
אהבתי , נהניתי, הרגשתי שאני מטיילת עם תלמה, חווה דרך המצלמה שלה. תענוג של ספר שלמעשה לא סיימתי לקרוא וכנראה שלא אסיים לעולם, כי תמיד כשיתחשק לי לברוח קמעה ליער קטן באיטליה, למקומות רחוקים ואחרים, אקח את הספר המקסים הזה וארצה רק להכנס בינות לדפים.
מומלץ ושוב מומלץ!