שנים רבות ניסיתי לשכנע את עצמי שזה כן בסדר לאכול בשר.
עברתי על כל התירוצים האפשריים של הקרניבורים. תירצתי לעצמי תירוצים בריאותיים, זייפתי לעצמי במקלחת שזה בסך הכול "גלגל החיים", שמעתי עדויות אבולוציוניות שונות שהיו גורמות לדארווין להתהפך בקבר ואפילו כמעט ונפלתי בתירוץ העלוב מכול – "אם לא היינו אוכלים פרות, אז הפרות ממזמן היו נכחדות". הכול היה טוב ויפה, עד שגם אני נפלתי קורבן לדבר הארור הזה שנקרא " אינטרנט".
לקבל מידע שאתה לא רוצה לקבל זה דבר די נוראי, אך כשנושא הצמחונות/טבעונות עלה לכותרות בכל מקום בשנים האחרונות, זה הפך לדבר בלתי נמנע. המידע העצום החל להתפרסם בכל מקום.
אם הייתי מצליחה להתחמק מסרטון שמתאר את הסבל של החיות, אז כבר חברים קרובים או בני משפחה טבעוניים היו טורחים להשלים לי את המידע החסר בתיאורים שאינם חוסכים בפרטים.
למדתי את כל האמת הרפואית ונחשפתי לטיעונים הטבעונים שפשוט נהיה קשה עד בלתי אפשרי להתווכח איתם.
הדיסוננס הקוגניטיבי בין הרצון לאכול בשר לבין הידיעה שזה דבר שאינו מוסרי או נחוץ הגיעה לשיאה. כמו בסרטים המצויירים, הרגשתי שיושבים לי הכתפיים שני שדים, אחד טוב ואחד רע, שכל אחד מנסה לשכנע אותי לפעול על פי השקפת עולמו. אחד צועק שהגיע הזמן להפסיק בעודו לוקח ביס לא אטרקטיבי בפרח חסה בעוד השני דורש שאמשיך כרגיל בעודו מנפנף על מנגל חם על אי תנועה סואן.
מצד אחד מאד קשה להכיר ולהודות בכך שאת עושה דבר שנתפס בעיניך כלא מוסרי, אך מצד שני לא פשוט בכלל גם לשנות הרגלים ישנים של חיים שלמים.
האם הגיע הזמן להפסיק לאכול בשר? אין ספק שכן! האם זה אומר שאני מפסיקה לאכול בשר? בינתיים לפחות התשובה היא שלילית. זה טעים לי מידי וכנראה שאין לי מספיק אופי לזה. לשמחתי לפחות הגעתי כבר לשלב שאני מוכנה להודות בפה מלא – הטבעונים צודקים. אומנם חבל שאני מודה בזה בפה מלא בשניצל, אבל היי, גם להודות בבעיה זה סוג של התחלה.