פרק א' – סוכה של בן
"אבא, מה יותר גרוע – פצצת אטום מאיראן, או אסטרואיד שמתנגש בכדור הארץ?" שאל אותי הבן שלי לפני כמה ימים.
"תלוי בגודל" עניתי.
"של הפצצה?" שאל הבן. "לא, של האסטרואיד" השבתי.
"אסטרואיד גדול, בגודל של מדינת ישראל" הוא אמר.
"אסטרואיד כזה ישמיד את כל העולם, גם את איראן".
"ואסטרואיד קטן בגודל של כדורסל" הוא שאל שוב.
"אסטרואיד כזה ישרף כשיכנס לאטמוספרה שלנו ויראה כמו כוכב נופל. קוראים לזה מטאור".
"אבא, זה קל" הוא אמר. "אם רואים מטאור יורד אז זה אסטרואיד, ואם רואים מטאור עולה זו כיפת ברזל או טיל חץ או משהו אחר שמנסה לפגוע בפצצת אטום".
"יש לי רעיון" אמרתי. "בוא ננצל את חג הסוכות, ומתוך הסוכה, מבעד לסכך, נחפש כוכבים נופלים או טילים עולים".
"אבל אבא" הוא אמר בפנים מכווצות, מעט מוחמצות, בעלות גוון סקפטי מובהק "לא בנינו סוכה".
"בן" אמרתי לו. "סוכה זה סוכה, דימוי מטאפורי למשכן ארעי, תשתמש בדימיון, נבנה לנו סוכה מודרנית. תחשוב, בן, איפה ישנו בטיול במדבר לפני שנה?"
"באוהל" הוא אמר.
"ואם נעשה טרק מדהים במדבר, מחופי סיני המרהיבים, דרך פטרה בירדן ועד לארץ ישראל, איפה נישן?"
"באוהל"
"אז מה זו סוכה?"
"אוהל"
"ומה זה אוהל?"
"סוכה"
בלילה.
"אבא, יורד גשם".
"לא נורא, חוויה" אמרתי.
"יש עננים, לא נראה כוכב נופל".
"אבל נראה כיפת ברזל" אמרתי.
"זה כבר ראיתי. לא מעניין" אמר הבן.
"טוב, הביתה".
פרק ב' – סוכה של בת
"אבא, אני צריכה אוהל" אמרה לי הבת לפני שלשה ימים.
"למה את צריכה אוהל? תשתמשי בסוכה של אח שלך" אמרתי.
"יש לי טיול של הצופים ואמרתי שאני אביא אוהל של 6 אנשים".
"אבל יש לנו אוהל של 4 אנשים" אמרתי באופן נחרץ.
"אז איפה תישן פלונית אלמונית?" עונה הבת בפנים תמוהות.
"אז שפלונית אלמונית תביא אוהל משלה או שתקנה אוהל של 6 אנשים" אמרתי חצי מעוצבן.
"אבל אבא, אני הבטחתי שאביא, וכבר התחלקנו, ולפלונית אלמונית אין מושג לגבי אוהלים, וההורים שלה בחו"ל, ולסבתא שלה יש גלגלים".
הגעתי בערב לחנות הקמפינג.
"שלום, יש לכם אוהלים? אני צריך את האוהל הכי זול שיש לכם".
"בוודאי" ענה המוכר. "יש לנו אוהל מעולה במבצע. רק 150 ש"ח".
"אוהל לשישה?" שאלתי.
"לא, אוהל לשישה זה כבר ממש סוכה, אוהל לארבעה" השיב המוכר.
"אבל אני צריך אוהל לשישה. אחרת, איפה תישן פלונית אלמונית?" אמרתי בתמיהה.
"אין מבצעים לאוהל לשישה. העלות של הסוכה המפוארת היא 400 ש"ח. אבל יש לי רעיון בשבילך. מה דעתך על שני אוהלים? אחד של 4 והשני של 2. יוצא לך חסכון של 100 ש"ח".
"עכשיו אתה מדבר, אח שלי, תמתין דקה, אני מרים טלפון לבת".
"בת – יש לי רעיון מגניב בשבילך. כמה זה ארבע ועוד שתיים?"
"שש" היא ענתה בחוסר סבלנות. "ביי".
"רגע, בת. אני קונה לך אוהל של שניים, ויחד עם הסוכה של האח שלך יהיו לך 6 מקומות".
"אבא! כל הפואנטה זה שכולן באותו אוהל. למה אתה כבד?"
"זה לא אני כבד – האוהל כבד והמחיר כבד. אולי תתחלקו במחיר עם כל הבנות?"
"אבא, זה לא הולך ככה. תדבר עם אמא" היא אמרה. "ואני באמצע הצילום עם פלונית אלמונית, חייבת לסיים, ביוש".
"טוב" אמרתי למוכר ביאוש מוחלט. "אני הולך על האוהל לששה".
"הסוכה המפוארת" מתקן אותי המוכר.
"כן, כן, הסוכה המפוארת. יש אולי בכל זאת הנחה?"
"אדוני, יש הנחה רק לאוהל של 4 אנשים, זה במבצע, וזה לא במבצע".
למחרת.
"איזה באסה" אמרה הבת.
"מה הפעם?" שאלתי.
"בסוף פלונית אלמונית לא יוצאת לטיול. היא ממש רוצה אבל לא ממש הבנתי. משהו עם הגלגלים של סבתא שלה".
פרק ג' – סוכה של תינוקת
"אבא, הגננת אמרה שתתלה את הציור שלי בסוכה". אמרה התינוקת.
"תינוקת שלי, סוכה יש רק לדודה קרן. נתלה שם".
"אבא, הגננת אמרה בסוכה שלנו. אתה רוצה שאני אגיד לגננת שאין לנו סוכה?"
הגעתי בערב החג לחנות הקמפינג. "שלום, זה שוב אני. אני צריך את הסוכה הכי זולה שיש לכם".
"יש לנו אוהל לשישה אנשים, שופרא דשופרא" אמר המוכר.
"לא אוהל, סוכה אמיתית, כזאת שאפשר לתלות ציורים של תינוקת".
"חבל, כי בדיוק יש מבצע חדש לאוהל של שישה".
"ומבצע לסוכה?" שאלתי בקול דכאוני, קול של כאלה שנתקעו בסוכה בגשם, עם ציורים מזילי צבעים, שרשראות מתפרקות, וסכך נוטף שמאיים לקרוס.
"מבצע לסוכה בערב החג?" שאל המוכר. תגיע עוד שבוע, יהיו אחלה מבצעים.
"יללה, תביא את הסוכה" אמרתי בתחושת תבוסה דכאונית. "יש לכם סכך?".
"סכך ל-4 או 6 אנשים?" שאל המוכר.
בקרו אותי בבלוג: