בחופשת הסמסטר טסתי לחברים בברלין. העיר הגרמנית הזאת עלתה לאחרונה לכותרות בהקשר של הגירת צעירים ישראלים. אז טסתי גם בשביל לראות ולהרגיש על מה ההתלהבות. האמת שהתאכזבתי: העיר משעממת, האוכל לא לטעמי, קר, מנוכר, אוקיי, גם זול, אבל בזה זה נגמר. כרמית ועופר, חבריי שלומדים/עובדים שם הציגו לי את רזי העיר וסיפרו שהם מאוד נהנים מכל רגע. לפני הטיסה, התקשרתי לאמא לדווח שהכול בסדר – אני מחר על המטוס לישראל והיא הפצירה בי להגיד להם שיחזרו, "מכל המקומות דווקא הם בחרו ברלין?"
"אז זהו", אמר עופר. "זאת המחאה שלנו, זאת דרכנו להגיד לממשלה שלנו שבאותו המקום שהציבו למטרה לחסל את כולנו היהודים, דואגים לנו כעת יותר מאשר במדינת היהודים". עופר טוען שאומנית בסדר גודל של כרמית הייתה כבר מזמן צריכה לפרוץ ובישראל זה ממש לא קרה ולא היה קורה.
אני תוהה את מי זה מעניין. כנראה שאת הממשלה זה לא וחבל.