אחד המחזות האחרונים והחידתיים של שייקספיר זכה לפרשנות שמאוד לא מובנת, לפחות לכותב שורות אלה, גם אם יש בה מעמדים ויזואליים מרשימים. למה מירנדה, בתו היפה והתמימה של פרוספרו, הדוכס המגורש שהיה למכשף המוכן להיפרד מכוחו, היא גם המפלץ קליבן, ושניהם מגולמים על ידי גבר קרח העוטה לפעמים שמלה מנייר אריזה?