איך זה להפסיק\להתחיל להתאפר במשך שבוע?
באזפיד החליטו לבחון את השאלה ש(כמעט) כל אחת נאלצה לענות עליה – להתאפר או לא להתאפר? יש רגע מסוים בחיים הבוגרים בהם את נדרשת לשאלה הזאת, ובעיקר במקומות עבודה שנחשבים לרציניים (או שתופסים את עצמם ככאלה) – שם איפור הוא חלק ממדי העבודה הנשיים. הוא יכול להיות כיף והוא יכול להעיק. אז באזפיד עשו היפוך תפקידים ונתנו למתאפרת קבועה להסתובב שבוע ללא איפור, ומאידך באותו זמן עובדת שמעולם לא התאפרה הסתובבה עם איפור.
מתוך הסרטון. איפור זו התמכרות לכל דבר
התגובות בסרטונים ממחישים כמה איפור או העדרו זאת התמכרות – המתאפרת בגמילה קיבלה את ההערות (שרובנו מכירות) של "את נראית נורא עייפה" או "לילה קשה?" שתמיד כיף לשמוע. בעוד זאת שמעולם לא התאפרה קיבלה ים של מחמאות מכל הסובבים אותה. כמו כל הדברים שנחשבים נשיים גם איפור הוא חרב פיפיות, הנאה וטיפוח מול הכרח שמגיע מהסביבה. אבל עד שנחליט (או שלא) – הקרדשיאנס טובות בלהדגים את נפלאות האיפור, והנה קיילי ג'נר בהופעות בכורה במדור ממחישה כמה איפור משנה.
מתוך האינסטגרם של קיילי ג'נר
מי ידעו ושתקו על הפשעים שעשה ביל קוסבי?
כולנו עדות לסערה התקשורתית בשבוע האחרון סביב העדויות הקשות על ביל קוסבי. אתמול נחשפה האישה ה-17 במספר שסיפרה כי ביל קוסבי אנס אותה. כל יום מתווספת עדות חדשה שלצערנו עושה רושם שלא מפתיעה את מי שנמצאים מאחורי הקלעים. הביוגרף, המפיק, הבמאי ועוד אלפי אנשי הצוות שעבדו במהלך השנים עם ביל קוסבי – איפה הם היו עד עכשיו? הרי לא יתכן שאדם יכול לתקוף נשים במשך עשורים בלי שאף אחד ידע, בוודאי לא אדם במעמדו של ביל קוסבי.
ביל קוסבי, מתוך הופעת הסטנד-אפ שלו. צילום: shutterstock
דיויד קר מהניו יורק טיימס מתייחס לאלו שאפשרו לקוסבי להמשיך בפשעים שלו במשך כל השנים האלו, כולל הוא עצמו ומדבר על האחריות של גופי התקשורת שלא העזו להתעמת עם קוסבי. כולם ידעו – אבל לא רצו לעשות בלאגן. כמה גברים כמו ביל קוסבי נמצאים סביבנו? בתעשיית הבידור, בחברות הגדולות – גברים שכולם יודעים מה הם עושים אבל מפחדים להתעמת איתם? הגיע הזמן שהפחד מפני הקורבנות יהיה גדול יותר מהפחד מהפוגעים, אחרת החברה שלנו תמשיך לתת לגיטימציה לפשעים האלו להמשיך.
מי מבזבז יותר על שופינג – גברים או נשים?
כדאי שתשבו לפני שאתן קוראות את הידיעה הבאה – גברים מבזבזים על שופינג יותר מנשים. כן כן, שמעתן נכון, עד עכשיו גרמו לנו להאמין שאנחנו מכורות לקניות, חולות נעליים ועוד כינויים בזמן שמי שמוצאים את הסכומים הגדולים הם דווקא הגברים. סקר גדול שנערך בבריטניה חשף כי הגברים הבריטים יבזבזו 150 שטרלינג יותר מאשר הנשים בקניות לכריסטמס (אירוע הקניות השנתי הגדול ביותר בבריטניה(. לא רק זה, גברים בגילאים 30-40 יורידו על קניות מעל 500 לירות שטרלינג, סכום לא מבוטל לכל הדעות.
צילום: shutterstock
אני מבקשת שהפרסומאים וקובעי דעת הקהל ייקחו את המידע הזה לתשומת ליבם ויתחילו להילחם על הממון של הגברים. אני יכולה כבר לראות את הפרסומות החדשות, גברים משוטטים בקניון עם שקיות ענק בעוד נשים מחזיקות להם את התיק במבט משועמם, גברים בפרסומת של קניון עזריאלי מתנחמים בקניית זוג נעליים אחרי שהחברה שלהן שכחה את יום ההולדת שלהם ועוד ועוד.
מועדון הרגליים השעירות
תנועת רשת חדשה מעודדת נשים לזרוק לפח את סכיני הגילוח ולשחרר את שערות הגוף שלהן ממוסכמות חברתיות. שמה של התנועה "מועדון הרגליים השעירות" ובעמוד הטאמבלר שלהן הן מזמינות נשים לעלות תמונות של הרגליים הגאות והטבעיות. כמובן שהרשת מתקשה להתמודד עם קצת שיערות גוף שלא נשמעות לסדר החברתי וטורי דעה נוקבים בעד\נגד התופעה כבר מעטרים כל אתר שמחשיב את עצמו (וזה בלי להזכיר את הטוקבקים).
מתוך דף הטאמבלר. hairylegsclub.tumblr.com
בין כל אלו, בולט הטור של טום פורדי מהטלגרף שמאשים את הנשים שמשועבדות לאידיאל היופי ומתחזקות אותו בעצמן, את הגברים שלא מסוגלים לראות מעבר אליו ובעיקר מעלה את השאלה החשובה – זה לא משנה מה גברים או נשים חושבים, מה שמשנה הוא מה שאת רוצה לעשות עם הגוף שלך. פורדי תחזק זקן פרוע במשך 15 שנה, למרות מחאותיהן של הנשים בחייו, למה רגליים נשיות לא יכולות להנות מאותה פריבילגיה?
זכות אדם בסיסית – ואגינה אפרסקית
מי אמרה שגברים לא דואגים לזכויות נשים? זוג מהנדסים שעוסקים בביו-האקינג מציעים את הפריצה המדעית המדהימה הבאה – ואגינה בטעם וריח של אפרסק.
הפיתוח הבא? ואגינה בטעם אפרסק. צילום: shutterstock
את הרעיון המהפכני הזה הם משווקים כזכות אדם בסיסית וכדבר אשר יתרום להעצמת נשים בכל העולם. כן, אין דבר יותר מעצים מהתערבות ביולוגית בריח ובטעם הטבעי של הגוף שלך. מוזר שעוד לא המציאו את הגלולה אשר תגרום למפשעה ולאשכים שלך להריח כמו פסיפלורה, או שבעצם ריח גוף אצל גברים זה טבעי ואף גברי? שוב אנחנו מקבלות את המסר שעדיף ונסווה את כל מה שעשוי לרמוז שאנחנו נשים בשר ודם ולא בובה בריח אפרסק.
הצעד הראשון להעצמה מכיוון הקהילה המדעית הוא רפואה מגדרית מותאמת לנשים ולתסמינים היחודיים שלהן ולא בזבוז זמן ומשאבים בדמות "תגליות" שמוכרות לכולנו בשם הישן והטוב – מיזוגניה.