"המרוץ למיליון" רצה כבר די הרבה עונות, אבל כמו עם "האח הגדול", אני מצטרפת באיחור. בשניהם נחשף בפנינו מעין מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, אבל בניגוד ל"האח הגדול" המציצנות פה מוגבלת ואת מרבית התוכן אנחנו מקבלות דרך המשימות היצירתיות (ייאמר לזכותם של מפיקי התכנית).
העונה הזאת התחילה עם שני זוגות סלבריטאיות, הרבה זוגות חברים, משפחה ושאר קשרים שונים ומשונים ("אשתו של החבר הכי טוב", למה לא לקרוא להם פשוט חברים?) – אבל בעיני מעל לכולם בולטים מי שאני מגדירה ככוכבים של העונה – טילטיל ומזרחי.
טילטיל ומזרחי הם זוג חברים טובים, האחד נהג טקסי והשני חלפן כספים. הורים לילדים, מצחיקים, מעוררי הזדהות ובעיקר בעיקר מראים לנו סוג אחר של גבריות. וכשאני אומרת סוג אחר של גבריות אני לא מתכוונת שהם לא "גברים מספיק", אין פה חלוקת ציונים. אלא שהגבריות שלהם מאוד שונה מ"הקוד הגברי" שהתרגלנו לראות – בנים לא בוכים, קח את זה כמו גבר וכל שאר המוטואים של הגבר-גבר המאצ'ו.
טילטיל ומזרחי מציגים מודל של גבריות אחרת. צילום מסך
אומרים לנו שגברים יודעים להיות חברים טובים (בניגוד לחברות בין נשים, שם, כידוע, "אישה לאישה זאב"). אבל מה זאת החברות הזאת? האם הם מרגישים בנוח? האם הם עצמם? או שגם שם הם עוברים כל הזמן מבחן לגבריות שלהם?
בואו נשווה את החברות ביניהם לחברות של בין צ'ופצ'יקון מהפרסומת של עלית לבין החברים שלו בטייסת – הם כל עולמו, הם מגדירים אותו, מעצבים אותו, ובהינף יד, ללא נקיפות מצפון – גם הורסים אותו. הקשר בינו לבין אשתו ששם (כנראה) הוא רגיש ואולי אפילו עדין הוא מוקצה, צריך להישמר בסודיות, שכן אם יתגלה, אם תתערער גבריותו – החברות תיהרס. כל זה בניגוד מוחלט לטילטיל ומזרחי שנותנים מקום אחד לשני לפחד, להתרגש ואפילו לבכות.
צ'ופצ'יקון בטייסת. צילום מסך
כשטילטיל בוכה הוא מאפשר לבן שלו לבכות, לבן שלי לבכות וכך גם לגברים אחרים שרואים את זה. הוא לא בוכה כמו "ילדה" – הוא בן אדם שהוא גם גבר שכואב לו, קשה לו והוא בוכה. הוא נותן לגיטימציה להרגיש כשאתה גבר. כמה שיותר מודלים כאלו של גבריות יתנו לנו בסופו של דבר בני זוג, אחים, בנים ואבות שיכולים להיות בני אדם שלמים ולא נערי פוסטר לאיך "גברים" צריכים להתנהג.
נקודה נוספת על הזוג טילטיל ומזרחי היא המוצא שלהם, שאני בטוחה שלא נעלם מהעין. שניהם גברים מזרחיים. נשים מזרחיות בוודאי שמעו בבית את הכינוי "אבא". סבתא שלי ודודות שלי קוראות לבנים ולנכדים שלהן בכינוי האינטימי והאוהב הזה. ולשמוע אותו בפריים טיים בין שני גברים ריגש אותי מאוד. חוץ מזה, אני לא זוכרת מתי ראינו שני גברים מזרחים שהם לא עבריינים, נלעגים או סתם טיפשים. את הקטעים של טילטיל ומזרחי, כמו הקטעים של הזוג דורון-צחי מ"האח הגדול" מלווה מוזיקה של מוקיונים ששמורה לקטעים בו אנחנו אמורים לצחוק עליהם – ולא איתם כמו הזוג המשעשע השני, תום ואוריאל.
ערוץ 2 סלקטיבי מאוד באיזה סטריאוטיפים הוא מגיש לנו את המזרחיות, וכנראה שמפיקי התכנית יכלו להעביר רק זוג אחד יחסית בשלום, כי את זוג בנות הדודות המרוקאיות הגחיכו עד הסוף. אם אתן חושבות שלא אז בואו תנסו להיזכר אם אתן יודעות מה המוצא של זוג החברות החוזרות בתשובה או של פנינה רוזנבלום ובתה – אתן לא, כי המוצא שלהן שקוף.
טילטיל ומזרחי שוברים עוד טאבו גברי, הם נוגעים אחד בשני – כן כן, הם מתחבקים, מתנשקים ובכלל מראים חיבה פיזית. שוב, כנגד המדריך האוניברסאלי (והאשכנזי, בארץ) להתנהגות בין גברים כמו שנראית פה בסרטון הקאלט היו-טיובי "איך גברים צריכים להתחבק עם גברים אחרים" גברים מזרחיים לא מפחדים להתחבק ולהתנשק, עם האבות, האחים והחברים שלהם. וטוב שכך
מעבר לכך שהם שני גברים, הלוואי על כולנו שנזכה לחברים וחברות שמקבלים אותנו כולל הלחצים, החרדות והרגעים הקשים. לא רק שמקבלים אותנו כשאנחנו בוכים\ות, אלא נותנים לנו חיבוק וקוראים לנו גיבור\ה. אני מקווה שטילטיל ומזרחי ישרדו את הפרק הבא, ולו רק בשביל שנזכה לראות בערוץ 2 עוד צורות של חברות וגבריות אחרת.