אם אתם סובלים מעודף משקל, יכול להיות שזה בגלל שחוש הריח שלכם פשוט מפותח מדי. במלים אחרות: אתם לא אשמים שאינכם מצליחים לעמוד בפני הניחוח המפתה של בצל מטוגן, שום, קינמון או וניל.
במחקר שנערך באוניברסיטת פורטסמות' באנגליה ומתפרסם בירחון Chemical Senses, נמצא שאנשים בעלי משקף עודף ומדד מסת הגוף (BMI) גבוהה, יכולים לאפיין ולזהות ריחות טוב יותר מבעלי מדד מסת גוף תקין, במיוחד כשהם שבעים וכשמדובר בריחות של מזון.
החוקרים ביצעו שני מבדקים. בראשון, בחנו את חוש הריח של 24 סטודנטים וסטודנטיות בגילאי 18 עד 49 שאינם מעשנים. בשני השתתפו 40 סטודנטים וסטודנטיות, באותם גילאים. בשני המבדקים החוקרים סיפקו ארוחת צהריים לפני מבדקי ההרחה רק למחצית הנבדקים. מחצית הקבוצה נשארה רעבה, וזכתה לארוחה בתום המבדק. בשני המבדקים התבקשו שתי הקבוצות להריח ריחות טבעיים וריחות מזון.
במבדק הראשון התברר שסף הרגישות לריחות היה גבוה בקבוצת הרעבים, ושלבעלי מדד מסת הגוף הנמוכה היה רגישות גבוהה יותר לריחות טבעיים. במבדק השני, התקבלו תוצאות דומות כשהנבדקים התבקשו להריח ריחות טבעיים, אבל המצב התהפך כשנתבקשו להריח ריחות מזון. התברר שהרגישות לריח גדולה יותר בקבוצת השבעים, ובמיוחד אצל בעלי המשקל העודף.
"יש מידה של דחיפות ביכולת להבין מהו הקשר בין תחושת רעב וחוש ריח מחודד, ומהו התפקיד שאלה משחקים בהשמנת יתר", מסבירים החוקרים את מטרת המחקר, מסקנתם היתה, חוש ריח מחודד מקשה על בעלי משקל עודף להתמודד עם פיתויי מזון.
כמה סוגי ריחות אנחנו מסוגלים בכלל להריח?
לדברי ד"ר איתן יניב, מנהל המכון למחלות אף וסינוסים, במרכז הרפואי בילינסון, מדובר במחקר מעניין ובעל השלכות. "הבעיה עם חוש הריח היא שלא הרבו לחקור אותו. זהו תחום מחקר חדש לחלוטין שתופס תאוצה בשנים האחרונות".
ד"ר יניב עצמו עורך מבדקים לזיהוי ריחות ולהערכת חוש הריח כדי להרכיב רף זיהוי שיסייע להבחין בין חוש חד לבין תתרנות "למטרות מחקר אקדמי בלבד, ללא מטרות יישומיות". בערכות ההרחה שד"ר יניב מציג לנבדקים, נמצאים ריחות אופייניים לסביבה הביתית כמו עגבנייה, שום, בצל, קינמון ווניל. כמו גם ריחות של כימיקלים שכיחים, כבנזין וטרפנטין.
ריחות נקלטים בפקעיות הריח, שהן צבר של עצבים שנמצאים בגג האף, ממש בין העיניים. הפקעיות משמשות כקולטנים שמזהים את המולקולות הכימיות של ריח. המידע הזה מועבר לפענוח במרכז ההרחה במוח כאות חשמלי, באמצעות סיבים שעוברים דרך עצם הגולגולת.
אפיהם של בני האדם מסוגלים לזהות רק כמה אלפי ריחות, לעומת אפי הטורבו הכלביים, שקולטים כ-200 מיליון סוגי ריח שונים. הסיבה לכך, לדברי ד"ר יניב, היא שלכלבים יש מספר גדול יותר של פקעיות ריח. סיבה נוספת היא מבנה האף השטוח של כלבים שמאפשר לכל האוויר שנשאף להגיע לגג האף. אצל בני אדם, לעומת זאת, רק כ-10 אחוזים מן האוויר מגיעים לגג האף, בגלל המבנה הקשתי של האף האנושי.
הריח עובד יותר טוב על שמנים
"לרוב ריח של מזון מעורר את הרעב, אבל אחרי שאוכלים הריח יכול אפילו לגרום לבחילה קלה. אבם אם נשפוט על פי ממצאי המחקר כנראה שאצל בעלי עודף משקל זה אחרת וגם כשהם שבעים הריח עדיין מגרה את בלוטות הטעם וגורם להן להפריש רוק", מעיד ד"ר יניב.
לדבריו, לא סביר להניח שיש הבדל במבנה האף של רזים לעומת בעלי עודף משקל או שיש הבדל אנטומי הקשור למספר פקעיות הריח. "אני בטוח שהכל נמצא במוח, כלומר בדרך שבה חווים ומפרשים ריחות. זה נושא מעניין ששווה בדיקה נוספת. ואני מקוה שיהיו מי שימשיכו לחקור בנושא.
"חוש הריח מפעיל מנגנונים שונים בגוף בתגובה לריחות מזון, מעלה הפרשה של מיצי הקיבה, מעורר תחושת רעב ומכין את המערכת לעיכול המזון. הריח הוא אותו הריח, אבל לעומת רזים שיכולים להתעלם מפיתויים בהיותם שבעים, אנשים בעלי עודף משקל מתקשים לעמוד בפיתוי גם כשהם שבעים עד התפקע", מעידה מנסיונה הדיאטנית הקלינית עמית גנור.
גנור מאמינה שההבדל בתגובה קשור לאכילה רגשית. "כנראה שריח של מזון מעורר תגובה אמוציונאלית, ולאו דווקא פיזית. מעורר צורך למלא חלל, לנחם. למטופלים שלי אני ממליצה לפתח מודעות, ללמוד לנתח את הסיטואציה ולהבין מדוע הצורך לאכול מתעורר למרות ששבעים. פיתוח מודעות הוא תחילת התהליך למניעת אכילת יתר רגשית. במידה שלא מצליחים לבד, כדאי לפנות לטיפול תזונתי שמשולב בטיפול התנהגות ורגשי".