במחקר הנקרא: corridor of the mind עולה האפשרות שמדעני המח הם אלה שיהיו הארכיטקטים הטובים העתידיים.
במאי 2012, נערך כנס שבו נכחו מדעני מח וארכיטקטים. ZEISEL , סוציולוג וארכיטקט במקצועו, טען שהצעד הבא של הארכיטקטים, המבינים היטב באסתטיקה, הוא להבין גם כיצד מתפקד המח.
כי זה יאפשר לענות על השאלה, מדוע אנשים מרגישים נוח יותר במקום אחד, מאשר במקום אחר.
מזה 10 שנים, קיימת בארה"ב אקדמיה למדעי המח של הארכיטקטורה, הטוענת כי שילוב בין מדעי המח לארכיטקטורה, יכולים לתרום להתפתחות אוכלוסיות מוגבלות כמו פגים, אוטיזם ואלצהיימר.
עד לא מזמן, (לפני כ-20 שנה), האמינו המדענים, שמוחו של אדם מבוגר מאבד עם הזמן, תא עצב (נוירון) בקצב איטי, אך קבוע, ואין ביכולתנו להחליף אותם או לחדשם, כפי שקורה בתאי עור. לפי תפיסה זו, עם התבגרותינו, מתנוון לנו המח ומאבד מחיוניותו ומיכולותיו.
לשמחתינו, מחקר משנות ה-90 המאוחרות, שנערך על ידי הניורולוג FRED GAGE ומדענים נוספים, הוכיח, שתאי עצב חדשים כן ממשיכים להיווצר ולהיוולד במהלך החיים, מה שמאפשר לנו לאגור עוד זכרונות וללמוד מיומנויות חדשות, גם כשאנו מתבגרים .
ולמה זה מעניין אותי ואני משתפת אתכם?
כי המחקר טוען שמהירות ההתפתחות וחידוש תאי המח, מושפעת באופן ישיר, מיחסי הגומלין בינינו לבין סביבתנו ובכנס ארכיטקטורה שנערך ב-2003 נטען:
"שינויים סביבתיים משנים את המח, ועל כן משנים את ההתנהגות שלנו."
לאחרונה, אני מסתובבת בעיניים בוחנות את סביבת הלימודים של ילדינו. את סביבות העבודה בחברות ובארגונים השונים ושאלה אחת חוזרת ועולה? – אם פני הסביבה מייצגים את פני החברה – האם הן מעודדות את התפתחות תאי המח שלנו או מעכבות אותו? ומה זה אומר על כל הפוטנציאל הקיים והלא ממוצא הזה.
שבת שלום