זוגות שנמצאים בתהליך גירושין נאלצים במוקדם או במאוחר לעמוד בפני החלטה כואבת ? מי משני ההורים יקבל את המשמורת על הילדים. ההחלטה יכולה להתקבל בהסכמה הדדית, או להיות מוכרעת בבית המשפט, אם כל אחד מההורים מעוניין להיות משמורן. כיוון שבתי המשפט נוטים לפסוק לטובת משמורת יחיד של האם והסדרי ראייה לאב, ישנם אבות שחוששים שאיבוד המשמורת יגרום לנתק ביניהם לבין הילדים, ודורשים מבית המשפט משמורת משותפת. אבל האם משמורת משותפת יכולה להתאים בכל מצב? רגע לפני שיוצאים למאבק משפטי, להלן כמה נקודות חשובות בהשוואה בין משמורת משותפת לבין הסדרי ראייה, היתרונות והחסרונות של כל שיטה, וגם כמה רעיונות לפתרונות נוספים.
משמורת יחיד והסדרי ראייה
ב-90% ממקרי הגירושין בארץ, האם מקבלת את המשמורת על הילדים בעוד שהאב מסתפק בהסדרי ראייה. חשוב לא לבלבל בין משמורת לאפוטרופסות: על פי החוק, שני ההורים, ללא קשר להיותם נשואים או גרושים ולהסכמים ביניהם, נחשבים ל"אפוטרופסים הטבעיים" של הילדים. כלומר, אחריות העל לשלום הילדים, לביטחונם ולמילוי צרכיהם, וכן הזכות לקבל החלטות חשובות, למשל בנושא בריאות, חינוך ומקום מגורים, מתחלקות שווה בשווה בין שני ההורים. משמעות המשמורת היא ההחזקה הפיזית בילדים והאחריות על הטיפול בהם ברמת היומיום. הבית של ההורה המשמורן הוא הבית העיקרי של הילדים, ושם הם מבלים את רוב זמנם. הקשר עם ההורה השני, לרוב האב, מתקיים במסגרת הסדרי ראייה ? זמנים קבועים שמוקדשים למפגש ובילוי עם הילדים. בדרך כלל, פעמיים באמצע השבוע בשעות אחרי הצהריים ללא לינה, ביקור ולינה בכל סוף שבוע שני, ומחצית מזמני החגים והחופשות.
הסדרי הראייה מאפשרים לאב לשמור על קשר רציף ויציב עם ילדיו, אך המעורבות שלו בחייהם היא פחותה משמעותית מזו של האם, והיא גם תהיה זו שתקבל את מרבית ההחלטות הנוגעות לילדים. מנגד, גם האחריות לדאוג לצרכיהם היומיומיים נופלת בעיקר על כתפיה של האם.
משמורת משותפת
משמורת משותפת היא הסדר שבמסגרתו שני ההורים חולקים ביניהם שווה בשווה את האחריות לטיפול השוטף בילדים, את זמן הבילוי איתם, ואת כל הזכויות והחובות הרלוונטיות. בדרך כלל הילדים מבלים מחצית מהשבוע אצל הורה אחד ומחצית אצל ההורה השני, ואת סופי השבוע אצל כל אחד מההורים לסירוגין. לילדים יש חדרים משלהם וחפצים אישיים, כמו בגדים וצעצועים, בכל אחד מהבתים. כמו כן, הורים במשמורת משותפת מתחייבים להמשיך להתגורר בסמיכות זה לזו, כדי לא לפגוע במרקם החיים של הילדים ובקרבתם לבית הספר, לחוגים וכו'.
היתרון הברור של הסדר המשמורת המשותפת הוא ששני ההורים ממשיכים לקיים קשר אינטנסיבי עם הילדים ושומרים על רמת מעורבות גבוהה בחיי היומיום שלהם. מאידך, העובדה שהילדים גרים בשני בתים שונים, לכמה ימים בכל פעם, יוצרת קשיים טכניים בהתארגנות, תכנון מראש של הבגדים והציוד שיידרשו בכל "מעבר" כזה, ורמה גבוהה של תיאום בין ההורים. ברובד העמוק יותר, הנדידה מבית לבית, כאשר בכל בית סוג התקשורת, הכללים ואורח החיים שונים מעט (או הרבה) עלולה לגרום לילדים לתחושה של בלבול וחוסר יציבות. כמו כן, במקרה של הורים שמסוכסכים ביניהם או לא מתקשרים זה עם זה כלל, החיכוך המתמשך שמתלווה למשמורת המשותפת עלול להפוך לכר פורה למריבות, כעסים ואי הבנות.
מה שחשוב להבין הוא שבמשמורת משותפת, כל אחד מההורים אחראי באופן מלא לילדים בזמן שהם אצלו, ובפועל המשמעות היא לגדל את הילדים לבד חצי מהשבוע. אצל רוב הזוגות הנשואים, עיקר הטיפול בילדים נעשה על ידי האמא, כך שהאב המתגרש שמבקש משמורת משותפת צריך לקחת בחשבון שהדבר יהיה כרוך בשינוי יסודי של אורח החיים שלו, לוחות הזמנים וסדרי העדיפויות. כך למשל, גבר שרגיל לחזור הביתה מהעבודה ב-19:00, יצטרך כעת לאסוף את הילדים מבית הספר ב-14:00 ולדאוג להם לארוחת צהרים. הוא יצטרך גם להגיע לבית הספר במקרה שיש בעיה כלשהי, ולמצוא זמן להסיע את הילדים לחברים, לחוגים, לקנות להם דברים, ללכת לרופא ולעשות כביסה… וזאת רק ההתחלה. במילים אחרות, לפני שמחליטים להסתער על המשמורת המשותפת, חשוב להבין לעומק את המשמעויות ולשקול האם זהו הסידור המתאים בהתחשב במצב האישי של כל אחד מההורים, וכמובן בטובת הילד.
הדרך השלישית: פתרונות ביניים
בשנים האחרונות, יותר ויותר הורים מרגישים שהסדרי הראייה הם לא פתרון מספק, אך גם למשמורת המשותפת חסרונות משלה, ומחפשים תשובות בדמות הסדרים אלטרנטיביים ? מעין ניסיון ליצור "שביל זהב" בין שתי השיטות. אחד הפתרונות הוא מה שמכונה "הסדרי ראייה נרחבים", כלומר מצב שבו האם היא המשמורנית אבל הסדרי הראייה כוללים ביקורים ממושכים יותר ולינה גם באמצע השבוע, כך שהיקף הזמן שהילדים מבלים עם האב הוא כמעט כמו במשמורת משותפת. אפשרות נוספת שזוגות מתגרשים מגיעים אליה, לרוב בעזרת עורך דין גירושין או מגשר, היא הסכם שמבוסס על משמורת משותפת, אבל בתנאים גמישים שמתאימים לאורח החיים של כל אחד מההורים ושיהיו פחות מסובכים ליישום. כך למשל, ניתן לסכם שזמני השהות של הילדים אצל כל אחד מההורים יהיו קבועים אבל גם גמישים, וישתנו בהתאם לצורך, בתיאום מראש. למותר לציין שהסכמים מסוג זה הם רלוונטיים רק במצבים שבהם היחסים בין ההורים הם טובים או לכל הפחות סבירים.
לסיכום, לכל אחד מהסדרי המשמורת יש יתרונות וחסרונות, ויש לשקול אותם בהתחשב באורח חייהם של ההורים ובמידה שבה הם רוצים ומסוגלים לגלות מעורבות בחיי הילדים. לפני קבלת החלטות בנושא, חשוב להתייעץ עם גורמים מקצועיים בנוגע לטובת הילדים עצמם, על מנת להגן עליהם מטלטלות מיותרות ומזיקות.
כתבה מאת משרדו של עורך דין גירושין יעקב בלס – משפטן בעל ניסיון עשיר באלפי תיקים בתחום של גירושין ודיני משפחה, הופעות בבתי משפט לענייני משפחה ובבתי דין רבניים, ערעורים בערכאות השונות ועוד.