אתחיל ואומר כי בשנה שעברה מלאו לי 50 שנות אושר שמחה עצב וכאב גם יחד. כל אחד מאיתנו עוצר לא מעט פעמים בשביל לנסות ולהבין מה אנחנו באמת עושים כאן מה אנחנו באמת רוצים מהחיים.
אני נשואה + 3 מלאכים מדהימים (2 בנים ובת) התחתני בגיל 26 ומאז עברתי כל כך הרבה תהפוכות קיצוניות בחיים שעד לא מזמן לא ידעתי מה האושר האמיתי בחיים. כל החיים הייתי עסוקה סביב העסק (מפעל החיים שלנו) המשותף שלי ושל בעלי שלטי חוצות פרסומיים.
העבודה הייתה קשה ומתישה עשינו המון כסף עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה והיום במבט לאחור הייתי מוותרת על הכל ומעדיפה לעבור כשכירה במשכורת מכובדת וללא הגזמה גם 6000 ש"ח בחודש יספיק לי.
לי ולבעלי היתה חברה של שלטי חוצות מהמצליחות ביותר באזור המרכז וידועה מאוד בציבור, חיינו חיים מאוד מאוד פזרניים ויוקרתיים, לא התפשרנו על שום דבר בבית, עד לא מזמן גרנו בסביון על שטח של 5 דונם, האזור בבית היה מהיקרים שקיימים בשוק ללא פשרות כולל פינת אוכל יוקרתית מודרנית, מטבח מדהים בסגנון פרובנס שעלה למעלה מ-150,000 שקל, חדר ילדים ברמה בלתי מתפשרת שגם עלה הון תועפות.
עם הזמן התחלנו לעסוק ברכישת נכסים ולאחר מספר שנים עמדנו על למעלה מ-20 נכסים ובקושי היה לנו שליטה עליהם ונאלצנו להעביר את הניהול שלהם למשרד לניהול נכסים.
מיותר לומר שאין יבשת בעולם שלא ביקרתי בה כולל שייט מדהים ליבשת אנטארקטיקה ביחד עם הילדים.
נופש במלונות בחו"ל פעם ב-3 חודשים, נופש עם המשפחה בצימרים בצפון הכולל אטרקציות מכל הסוגים.
בקיצור…עשינו חיים.
מה שלא הזכרתי זה את החיים עם הילדים. בשורה התחתונה אלו הפעמים היחידות שבאמת יצא לי להכיר אותם, לפעמים באמצע החופשה הייתי הולכת למקום מחבוא ומתחילה לבכות וחושבת לעצמי איזה ילדים מדהימים איך אני מוותרת עליהם לטובת העסק וממלמת לעצמי אתי את לא שפויה.
העבודה המתישה גרמה לי להגיע הבייתה ב 21:00 בלילה ולבעלי ב 22:00 ולפעמים אף יותר בדרך כלל בימי רביעי חמישי.
לילדים שלי הייתה מטפלת מדהימה (אדווה) שדאגה להם פשוט להכל עד היום היא בת משפחה אצלינו ואני לא מוותרת לה על לפחות פעם בשבוע שבת אצלינו.
בלי לשים לב עברה לה שנה ועוד שנה ועוד שנה והחיים פשוט חלפו. יום בהיר אחד אני מתעוררת והילד שלי מספר לי שהוא ובת הזוג שלו החליטו להתחתן (כיום הכלה מס' 1).
בשנייה שהוא אמר לי את זה עברו לי כל השנים מיום שהוא נולד ועד לאותה שנייה שהוא סיפר לי ופשוט התחלתי לבכות בלי להפסיק, אני נשבעת לכם שבחיים לא בכיתי ככה פשוט בחיים.
עטפתי אותו בידיים שלי והתחלתי להגיד לו ילד שלי בן שלי אהוב שלי אני כל כך שמחה בשבילך, קיבלתי ממנו אישור לספר שגם הוא התחיל לבכות.
ישבנו ודיברנו למעלה משעתיים על כל החיים על כל התהפוכות שעברנו אבל בעיקר מה שנחרט לנו בזכרון זה החופשות המשפחתיות המדימות שעברנו בייחד.
אמהות יקרות או לחלופין הורים יקרים שום הון שבעולם לא שווה את הילדים היקרים שלנו, אני פונה בעיקר לזוגות צעירים שעוד יוכלו לתקן…אל תוותרו על החוויה המדהימה שאני לצערי לא עברתי אבל לשמחתי האינסופית אני עוברת היום עם הנכד המדהים שלי.
כן כן יצאתי לפנסיה ואני המטפלת של הפצפון (האוויר שאני נושמת), הילד סיים לימודי משפטים ואשתו בשנה האחרונה ללימודי הוראה.
אז באמת עזבו אתכם מקריירה שתרסק לכם את הזמן הפנוי עם אין סוף טיסות לחו"ל כל שני וחמישי, עזבו אתכם מעבודה עד השעות האחרונות שנותר לנו כח.
הילדים שלנו זה הדבר שהכי ממלא אותנו בחיים.
מקווה שתשכילו,
באהבה אתי