כשהבן שלי היה בן ארבע מאבחנים הניחו שהוא אוטיסט.
אחת ההנחות הייתה שאני גרמתי לו לאוטיזם.
ההתמודדות עם ההנחה השנייה הייתה קשה אלפי מונים מההתמודדות עם ההנחה הראשונה.
אני לא אפרט על זה, כתבתי על זה ספר למען השם, אני רק אומר את הדבר הבא – שתי ההנחות היו שגויות מהיסוד ומאז שזה קרה לי, אני מאוד לא מחבבת את הספורט הזה של "להאשים את ההורים".
אתמול התעוררתי ודרכתי ישר לתוך מגעילות אנושית על הבוקר.
גלית גוטמן שמתחילה לעלות לי על העצבים באופן לא חינני בכלל ראיינה את רות שפירא, האמא של איילה, אותה ילדה שנפצעה קשה בפיגוע בשומרון.
אלה לא היו כוחות: מצד אחד יושבת לה באולפן הדוגמנית, מתוקתקת מכף רגל ועד ראש, מוכנה וששה אלי קרב, מבטה כולו יעקב אחימאירי כמו אומרת לכולנו – מעכשיו אני עיתונאית רצינית ונושכת עם אפס אמפטיה אנושית ותראו איזו שמלה ירוקה ויפה לבשתי.
מהצד השני יושבת אמא במסדרון בית חולים, הלומה מכאב, מוטרפת מדאגה ומחוסר בשינה, לא מאופרת בכלל, הבת שלה בעיצומו של ניתוח, אחד מיני רבים שהיא עוד תעבור, כל גופה הקטן מכוסה כוויות ואף אחד לא יכול להבטיח שהיא תצא מזה בחיים.
השאלה השנייה שהגוטמנית שאלה הייתה כזאת – מה את אומרת לעצמך ברגעים קשים אלה? מה תאמרי לביתך? הרי את בחרת לחשוף אותה לרמת סיכון גבוהה בזה שהלכת לגור באזור הזה!
הסבטקסט היה ברור – את מתנחלת הזויה ומטורפת ובגלל האידיאולוגיה המשיחית שלך, הבת שלך נמצאת עכשיו בניתוח בחדר הסמוך.
המזל היה שיואב לימור שמנחה לצידה היסה אותה ואמר לה בהלם לא מבוטל – זה לא הזמן לחפש אשמים, אף הורה לא רוצה להיות במצבה עכשיו.
ואילו אני אומרת – אם כבר אז כבר, בואו כולנו נשתתף בצוותא בספורט הרעיל והמגעיל הזה של האשמת ההורה:
כמה הורים לילדים הומוסקסואלים חטפו על הראש כאילו הבן שלהם הוא "מחלה" והם הגורם לה?
כמה הורים ליברלים לנערות שמתלבשות איך שבא להן חטפו על הראש במרומז או במפורש אחרי שאנסו להם את הילדה?
כמה מכם הורים לילדים שנסעו על אופניים בלי קסדה?
כמה מכם הורים שהעירו בתמימות לילדה המתבגרת שלהם על המשקל ואז היא הפכה לאנורקטית?
כמה מכם הם הורים שהחליטו לגור בישראל כלומר לשלוח את הילדים שלהם כדי שימותו בצבא? אה?
כמה מכם הורים שמכניסים את הילדים שלהם לתוך מכונית נוסעת מדי יום?
כמה מכם מגדלים את הילדים שלהם בירושלים? או בתל אביב? או בחיפה? הרי גם שם היו פיגועים.
סטטיסטית יש ערים בצד הנכון של הקו הירוק שחטפו יותר מאשר בשומרון. לעזאזל, במקום שבו פגעו באילה הקטנה לא היה שום אירוע מהסוג הזה בשלוש עשרה השנים האחרונות.
אם אתה גר בבית מזכוכית – אל תזרוק אבנים, ובהקשר הזה כולנו כהורים גרים בבית מזכוכית.
לכן תזהרו לכם כשאתם מתחילים את הטרנד הדוחה הזה נגד מתנחלים, בוויכוח פוליטי לא מערבים ילדים.
להאשים את ההורה בכל דבר שקורה לילד שלך זה מרושע וטיפשי, להאשים הורה במוות של הילד או בעובדה שהוא נפצע קשה בעיצומו של ניתוח קבל עם וטלוויזיה בשידור חי – זה כבר שיא במדד המגעילות האנושית.
לא צריך להיות ימני כדי לסלוד מזה.
צריך להיות בן אדם.
ולאלה מכם שמאמינים בתפילות – איילה בת רות.