כל פעם שאנחנו נוסעים לצימר מוזנח בערבה או מתחם אוהלים אקסקלוסיבי הכולל אפילו מזרונים, אנו רואים בדרך כמה בניינים לתפארת מזדקרים מבעד להרי סדום, משתקפים להם בים המלח ומנצנצים כתכשיט שאיננו שייך לנוף המדברי הזה.

זלזלנו באלו שלא חווים את המדבר באופן אוטנטי כמונו, ודימינו את מתחם המלונות בים המלח כאחוזת בריאות לקשישים ולחולי עור המתרוצצים בין המלונות מכוסים בוץ שחור ומסריחים מגופרית.

עברו כמה שנים, והתשוקה לטיולי מדבר שאינה יודעת שובע התחברה לה לתאווה לפינוק בדמות אירוח ספא של חמשה כוכבים.
" מה דעתך לשלב טיולי חורף במדבר יהודה עם ספא מפנק וארוחת בוקר של חמישה כוכבים?" שאלתי את אשתי.
"לא יודעת. נשמע לי מוזר להחליף את האוהל במלון. מצד שני החברים של החברים שלנו המליצו פעם על נופש בים מלח, ואם תמצא דיל חורפי אפשר לנסות".

יצאנו לדרך. אשה סקפטית, בעל מפנטז על הספא המושלם, שני ילדים אוהבי חדרי אוכל של מלונות, ועוד אחת קטנה שהחליטה להביא איתה עוד וירוס קטן שגרם לה להשתעל ללא הפסק. הגענו בערב. הקטנה לא הפסיקה להשתעל, ומצאה את עצמה צמודה למיטה של ההורים שלה. שני הגדולים קיבלו חדר משלהם כשלכל אחד מהם מיטה זוגית king size. החגיגה שלהם התחילה. גם שלנו. כל חדר קיבל לילה לבן מסיבותיו הוא.

בבוקר עייפים אך נפעמים מהנוף מהחלון יצאנו לטיול הראשון. את המנשא החלטנו לא לקחת. האשמנו אותו בפריצת הדיסק האחרונה שלי. באמצע המסלול התקפת השיעולים של הקטנה הפכה בלתי נסבלת. בנוסף, הקטנה החליטה שהיא מפסיקה לצעוד בגלל עייפות קשה. הרמתי אותה, נשאתי אותה על כתפיי, מקלל את הרגע שהשארנו את המנשא בבית. תוך כדי המאבק בלחץ על כתפיי והתמודדות עם אתגרי שווי משקל בשל תזוזות הקטנה המשתעלת, חלמתי על הספא. בדמיוני ראיתי את עצמי יושב בג'קוזי צמוד לאשתי היקרה, או שוכב בבריכת מי המלח כשמסבבי משלחת הדוגמניות שהגיעו במקרה לאותו המלון שלנו.

השארנו את הילדים בחדר. הגדולה שמרה על הקטנה. "אם היא תשתעל הרבה תתקשרי אלינו" אמרה לה אשתי, בעוד שאני הנחתי את הטלפון עמוק בתיק, שלא נשמע. נכנסנו לספא. חיפשתי את משלחת הדוגמניות. גיליתי שמאז אתמול הן בגרו בחמישים שנה. בנוסף, מסתבר שהייתה השתלטות של וועדי העובדים על המלון. כל וועד השתלט על בריכה אחרת. מול בריכת מי המלח ישב לו יושב ראש הוועד, כרסו משתפלת מעל בגד הים הארוך שלו, כאשר שרשרת מגן הדוד מוסתרת היטב בתוך היער העבות שצמח על חזהו ובטנו. משני צדדיו שתי נשותיו, כשכל אחת נושאת על ראשה כיסוי ראש של אמבטיה, שמא ייהרס הפן המושלם שעשתה לקראת הבילוי בספא. יושב ראש, ככל יושב ראש, דיבר בקול שנשמע לכל עבר, שלט ביד רמה על כל צפי הבריכה.
"תני לו קצת מקום, בתיה" הוא צעק.
"יללה, יללה" היא ענתה לו.
"בתיה, דיר בלק" הוא השיב לה.

הג'קוזי היה גדוש עד אפס מקום בנשים עם חשד לפסוריאזיס ופליטי עובדים שהצליחו להתחמק מהשגחת הוועד. "אני לא נכנסת" אמרה אשתי.  "כרצונך" אמרתי, ונכנסתי, מתיישב בהנאה על מושב פנוי בין שתי נשים במיטב שנותיהן, בעלות פנים מאופרות למשעי, אודם חזק ורוד של סבתות שמסמן את המעבר מהגיל השלישי לגיל הרביעי. עצמתי את עיני ודמיינתי את אותן נשים לפני כחמישים שנה. את חלומותיי הפסיקה צעקתו של יושב ראש הוועד  "ברוריה, בחיאת דינכ, עשי מקום".
"אני יוצא עכשיו" אמרתי לכבוד יושב הראש.
"תשאר, תשאר!" אמר יושב ראש. פחדתי ממנו ונשארתי עוד שתי דקות. כשהוא לא הסתכל התחמקתי מהמקום, ויחד עם אשתי שהמתינה בסבלנות עלינו לחדר, להתכונן לארוחת הערב ולאחריה למשחק הבינגו.

המלון, ככל מלון חמישה כוכבים באזור, מארח שלשה סוגי אוכלוסיות ? וועדי עובדים, תיירים מצרפת וחמולות מהכפרים בסביבה. שילוב של האוכלוסיות הללו הופכות את האירוח לצבעוני ומרתק. בעוד שאני ומשפחתי הגענו לבושים במיטב מחצלותינו לארוחות, מסתירים היטב את שקית הסנדוויצ'ים, יצאו להם נשות וועדי העובדים לבושות בחלקי פיג'מות עם צלחות עוגות וקינוחים שיהיה להמשך הערב.
"בדיוק כמונו, רק חסרי בושה" אמרה לי אשתי.
"בושה זו תמצית החוכמה" עניתי לה. "ראי מה קרה לחווה כשנגסה מהתפוח".

במעלית פגשנו את מוחמד בן הארבע שנשלח על ידי הוריו חזרה לחדר של הדודים. מוחמד ירד איתנו בקומה ארבע ודפק על הדלתות במסדרון אחת אחת. אף אחד לא פתח למוחמד המסכן, שאולי התבלבל בקומה. מוחמד הסכים לרדת עם אשתי חזרה להוריו. "הוא לא מדבר עברית" הם התנצלו. במסדרון בדרך לחדרנו עברנו דרך "החדר הפתוח" אשר דלתו לא נסגרה בשלשת ימי שהותנו. בערב הצטופפו שם כעשרים איש לעישון נרגילה. העשן בישם את המסדרון והצליח לחדור לחדרם הסמוך של המשפחה  הצרפתית המסורתית שחשבה שמדובר בבושם מזרחי חזק.

בערב ירדנו לשחק בינגו. אני לא שיחקתי מאז גיל מצווה, ושכחתי עד כמה המשחק מרתק, מותח ומסובך. הציבור התקשה בסימון המספרים הנכונים או שניסה לתחמן ולזכות בפרסים. יושב הראש צעק בינגו שלש פעמים. אחרי שאיים על המארגן, הוא אכן הוכרז כמנצח. גם מוחמד היה שם.  הפריע כל הזמן. לא מבין עברית הילד.

בדרך חזרה מים המלח עברנו במצדה. הגדולים עלו עם אשתי בשביל הנחש. אני, עם כאב כתפיים ופצעים שורפים מים המלח עליתי עם הקטנה ברכבל. שם למעלה פגשנו אלפי קבוצות "תגלית" ? נוער מהגולה שמגלה את ארץ ישראל ומורשת העם היהודי. מיטב הנוער היהודי היה חדור הורמונים וציונות, רוקד "עם ישראל חי" ו"משיח-משיח-משיח". הנוער הזה משכנע בלהט את הוריו לעלות לארץ ומתאר את הציבור הישראלי כצאצאיו של אלעזר בן מתתיהו, גיבור מצדה. כשהם מגיעים לארץ הם עוברים טבילת אש במלונות ים המלח. כשהם מבינים את גודל הצרה, זה כבר מאוחר מדי.

בקרו אותי בבלוג – http://diditells.WordPress.com/