נשים לא שונות מגברים בכל הנוגע ליכולות כלכליות או הבנה כלכלית. אם קיים יחס שונה של נשים לכסף הוא נובע, במקרים רבים, מחינוך ויחס הסביבה לנשים ולא מגנטיקה שונה. אבל כן יש שוני בין צרכים של נשים וגברים בכל הנוגע לתקציב המדינה. יש בעיות שהן רק של נשים, שהן ייחודיות להן.
עוד באון לייף
הפער: שכר, פנסיה והורות
נתחיל באפליה בשכר בין נשים לגברים. זוהי שערורייה שמעסיקים מרשים לעצמם לשלם פחות לנשים רק מפני שהן נשים, בלי שום קשר לטיב עבודתן או כישוריהן. הפער בין אישה לגבר שמשמשים באותו תפקיד יכול להגיע, גם, לשלושים אחוזים. הרבה פעמים אין לנשים ברירה אלא להשלים עם הפער מפני שהן פוחדות לאבד את מקום עבודתן.
מהשכר נגזרת הפנסיה. כשהשכר נמוך משמעותית גם הפנסיה תהיה נמוכה משמעותית, יש הלימה. נשים עובדות בשכר נמוך יותר וכשהן יוצאות לפנסיה מצבן אינו משתפר. הפער בין גברים לנשים לא נעצר ביום שבו שני המינים יוצאים ממעגל העבודה.
וקיים, כמובן, כל נושא ההריון, הלידה ונגזרותיו, בעיקר אצל עצמאיות בעלות עסקים קטנים ובינוניים. אם העסק שלך תלוי רק בך הוא, נפגע, במהלך חופשת הלידה באופן משמעותי. בנוסף לכך, במקרים רבים, עצמאיות אינן יודעות, בדיוק, כמה דמי לידה הן תקבלנה. החישוב נעשה על פי קריטריונים הקשורים להכנסתה של העצמאית לפני הלידה. יכול להיווצר מצב שבחודש האחרון שלפני הלידה האישה לא חשה בטוב והכנסותיה נפגעו בצורה משמעותית. הדבר ישפיע ישירות על גובה מענק הלידה. ואנחנו לא מדברים על בעלות עסקים קטנים ובינוניים שזקוקות, למשל, לטיפולי פוריות. או עצמאיות שנאלצות להימצא בשמירת הריון. מי דואג להן, מה הן אמורות לעשות בזמן שהן מנסות להביא ילד לעולם או חייבות לנוח? מה עולה בגורל העסק שלהן? הרי העסק הוא הן והן זה העסק.
ובכלל, יש עוד כל כך הרבה נושאים ייחודיים לנשים שיש להם קשר ישיר לתקציב המדינה. בעיות שהן, לכאורה, לא צבועות בצבע מגדרי אבל הן, לחלוטין, קשורות אליו.
הכרה בהוצאות על מטפלת לצרכי מס היא, לכאורה, נושא משפחתי, היא לא בעיה ספציפית של נשים. אבל מי נשאר בבית, בדרך כלל, לטפל בילדים בהיעדר מסגרת חינוכית או אפשרות לשלם למטפלת? האם לא מדובר, במרבית המקרים, בנשים? וכל תחום האימהות החד הוריות שהוא נושא מורכב בעל השלכה כלכלית וחברתית. והמשרדים הכלכליים הבכירים חייבים להידרש לו מפני שהמודל המשפחתי משתנה, יש עליה באחוז הגירושין ואי אפשר להמשיך ולהתייחס אליו כפי שהתייחסנו אליו לפני חמש עשרה שנה. ויש לו השלכות תקציביות על תקציב המדינה. וגם הוא מתקשר לנושא ההכרה בהוצאות על מטפלת.
המשרדים הכלכליים זקוקים ליועצת
ולכן אני חושב שבקדנציה הבאה ראוי שבמשרדי האוצר, התמ"ת והעבודה והרווחה ימונו יועצות למעמד האישה במשרה מלאה. פוזיציה חדשה שתפקידה לטפל ולייעץ לאנשי המשרדים בכל הנוגע לצרכים והבעיות הספציפיים של נשים.
כמו שיש יועצת למעמד האישה במשרד ראש הממשלה כך ראוי שתמונה יועצת כזאת במשרדים הללו. הרי נשים הן המגזר הגדול ביותר, הן חלק אינטגראלי מכלכלת המדינה ועדיין יש להן צרכים ספציפיים ובעיות ששוק העבודה אינו יודע (ולעיתים אינו רוצה) להתמודד עמן. מרבית שרי האוצר, התמ"ת והעבודה והרווחה שכיהנו בתפקיד עד היום מעולם לא היו מעסיקים. הם, מעולם, לא התמודדו עם בעיות של עובדים ובטח שלא עם בעיות של עובדות. הם לא מכירים את המערכת מבפנים, מבחינתם נשים וגברים מתמודדים עם אותן בעיות וזקוקים לאותם פתרונות.
יש בעיות שהפתרונות להם צריכים לבוא מתוך המערכת. מתוך התקציב, כתפיסת עולם, כאג'נדה חברתית, מתוך הבנה עמוקה של הצרכים. אין פתרונות פלא, יש מחשבה ותוכניות ארוכות טווח. אבל, בראש ובראשונה, יש ראיית עולם מפוכחת, הבנה של המציאות המורכבת ופתרונות שיבואו מיצירתיות ואמפטיה ורגישות ומחקר מעמיק ולא מהבלחות.
למנות יועצת למעמד האישה בתוך המשרדים הללו זאת אמירה חברתית. זה לומר "מדינת ישראל רואה בנשים כוח עבודה שווה, מכירה בצרכיהן המיוחדים ומכבדת אותם". זה לעשות תקציב שמסתכל גם לכיוון של נשים. ובעיקר המדובר בהכרה של מדינת ישראל בכוח העבודה הגדול ביותר במשק, ברצונותיו, צרכיו וייחודו.