עכשיו כשהבטן יצאה לי, זה מתחיל להיות עבורי יותר ויותר מאתגר להסתיר את העובדה שאני בהיריון. לא שאכפת לי שידעו, אבל איפשהו אני מעדיפה לחכות לסקירה שתעבור בשלום, לפני שארגיש נוח 'לצאת מהארון' מול כולם.
טוב, גם אני עדיין לא מצליחה לקלוט שאני אשכרה בהיריון. בטח כשאני עדיין לא מרגישה כלום (למעט להקאות והבחילות שלמרבה ה'פלא' לא באמת עברו בשבוע 13 כמו שכמה הבטיחו לי).
ועד שאקבל אישור לעובדה שבאמת יש לי משהו קטן בבטן שצומח, ושהכל תקין איתו, אני מעדיפה לשמור את ההיריון בסוד עם עוד קומץ יודעי דבר. ולא שזה באמת קל לשמור בסוד, כי מעבר לבטן, אז אני גם נראית ירוקה וחיוורת מהרגיל…
אבל אני משלה את עצמי לפחות, שאף אחד עדיין לא יודע. ובינתיים הסביבה משתפת פעולה. או ככה נדמה לי.
לסקירה אני מגיעה בחרדות לא מעטות. בעיקר שוב הודות לגוגל, שלא הצלחתי לגמרי להדיר את עצמי ממנו (ואני נשבעת שזו פעם אחרונה שאני 'מגגלת' על משהו שקשור להיריון הזה), ושם אני בעצם מגלה את כל התופעות והפגמים והבעיות שרק אפשר לגלות בסקירה ראשונה. מצויין..
מזל שנגה מצטרפת אלי גם הפעם, כי היא מצליחה להשרות בי רוגע מסויים. כמה שאפשר.
אני יושבת כולי מתוחה ומחכה לראות שיש קודם כל דופק. אז יש דופק ואני מרשה לעצמי לקחת אויר.
הרופא מתחיל לעבור על כל הגוף, מהראש ועד הרגליים והידיים.
כל פעם שהוא אומר שהכל תקין באזור כזה או אחר אני מצליחה לקחת עוד קצת אויר של הקלה.
בדרך כלל אני מזהה את האיברים שהוא עובר עליהם, ולפעמים (לא הרבה) אני עושה את עצמי כמזהה. העיקר שהוא יודע מה הוא רואה ושהכל בסדר.
באיזשהו שלב, נראה לי שזה היה בקטע של סקירת הריאות והלב, אני פתאום קולטת שאני כבר לא באמת מתוחה אלא פשוט בהלם. בהלם מהפלא הזה שיש לי בבטן.
עובר פצפון של 10 ס"מ, שכולו בנוי לתפארה עם רוב האיברים שעובדים. אפילו ברמת האישונים!! לא, זה לא נקלט.
כשהרופא מראה לי את פעולת הלב והחדרים וזרימת הדם אל הלב, ומהלב החוצה, אז נראה לי שבאמת הפסקתי לנשום. אבל הפעם זה היה מהשוק. פלא. פשוט פלא!
בשלב הזה, כשאנחנו כבר לקראת סיום, אני כבר לגמרי רגועה ומחייכת, בעיקר גם הודות לרופא שמחליט להתבדח עכשיו גם על מין העובר, וגם מוציא לי תמונת אולטראסאונד כדי להוכיח לי קבל עם ועדה, שיש לי בן זכר שם בפנים!
טוב, זו היתה הנקודה הבאה שהפסקתי לנשום. ולא יודעת אם מהתרגשות יותר או מחרדה.
כולי באה ממשפחה של בנות. אז מה אני אעשה עם בן??
לא שאני לא שמחה. שלא תבינו לא נכון. יש התרגשות עצומה והעיקר גם שהוא בריא והכל טוב.
אבל בן??? איך אני אלמד אותו דברים של בנים?
מזל שיש לי עוד לא מעט שבועות להתרגל לרעיון….
ובינתיים אני יכולה לצאת גם מהארון… עכשיו כשהכל בסדר. ולספר לעולם שאני בהיריון.
כן, כן, אני בהיריון, והוא טפו טפו חמסה חמסה תקין, וכן! יש לי בן!!!!