אז יצא לי להיתקל באייטם אחד מיני רבים על חזרתה של נינט עשרה ימים לאחר לידת ביתה ל"עבודה". העבודה, למי שתהתה, היא תקלוט של שירי ילדים עבור חברת חיתולים לקהל של צלמים ועיתונאים, כי אין שם קהל אמיתי שצורך את התקלוט.
האינטרס של חברת החיתולים ברור ולא מעניין. מה שמעניין אותי הוא מה שלום נינט, אמא לאחר לידה ראשונה עשרה ימים לאחר הלידה. האם כשסגרה עם חברת החיתולים את החוזה על הצ'ק השמנמן (סביר להניח שעוד בהריון) ידעה כיצד תרגיש בפוסט פארטום?
כיצד היה עבורה להתלבש בתלבושת נוצצת להתאפר ולהסתרק עשרה ימים לאחר הלידה ולהראות לכל עם ישראל כיצד היא נראית לאחר לידה (ולמי שפספסה במקרה, היא נראית כאילו לא ילדה אי פעם)?; האם נאלצה לעשות מאמצים מאוד קשים על מנת להיראות כפי שנראתה? כיצד היה עבורה להיפרד מהתינוקת שלה לפרק הזמן הזה? מדוע בחרה לתקלט בנפרד מהתינוקת שלה? האם זו בכלל בחירה חופשית או שברור שעבודה בישראל חייבת להיעשות בנפרד מגידול תינוקת?
בראיון בתכנית גיא פינס, נשאלה על הלידה וסיפרה שהיתה "מאתגרת מאוד", שהיא עדין לא קולטת שהיא אמא וכשנשאלה לגבי שם התינוקת אמיליה, ברחה מהמצלמה.
נינט קיבלה החלטה אימהית שלא לחשוף את התינוקת אבל מאוד לחשוף את עצמה.
וברמה הקולקטיבית הרחבה יותר, מה בעצם צהוב ומעניין באייטם הזה – האופן שבו נינט נראית כמובן לאחר הלידה. המצלמה סורקת אותה לאורך כל הגוף, מחפשת את העודפים שנותרו, מתאמצת ללא הצלחה. נינט מוצפת במחמאות על המראה הרזה. כל זה מזכיר כמובן את האופן האובססיבי שבו החברה הבריטית עסקה במראה של הנסיכה קייט.
אני צופה כאמא לאחר לידה, כמלווה אמהות לאחר לידה, וחושבת מה שלום נינט באמת מבפנים, ומה שלום אמהות אחרות אחרי לידה שצופות ותוהות לעצמן איך – איך אפשר בכלל להיות כל כך בחוץ 10 ימים לאחר לידה, להיראות ככה לאחר לידה, לעבוד לאחר לידה.
האם האייטם הזה מעורר קנאה? חמלה?
מעניין מה זה מעורר בכן.