שבוע טוב ובריא לכולנו,
אז השבוע התחיל בכאבי גב של הקטנה שלי, יעלוש. מתלוננת כי כואב לה הגב מאוד, מקשה עליה לעשות את ספורט שכה אהוב עליה, אם זה רכיבה על אופניים, ריצה ובכלל אפילו להרים את הילקוט הכבד שלה שהצטערתי המון שלא לקחנו לוקר כבר בתחילת השנה ונעשה זאת כעת כמובן.
ושימו לב כשילדה מתלוננת על כאב כלשהו, אל תקלו ראש, אל תזלזלו, תאמינו ותקחו אותה לרופא/ה לבדיקות, לא להניח לזה בשום פנים ואופן חס וחלילה.
רצנו לרופאת הילדים והיא שלחה לצילום רנטגן גב/מותני, למחרת הבוקר התחיל בבשורה טובה, שינוי בחיינו, רכשנו בזיעת אפנו עוד דירה שיהיה רכוש, שיהיה משהו בצד, אספנו כל מה שהיה לנו והצלחנו, עמדנו בזאת. הבוקר נסגר הסיפור, כל הקצוות של תיק משכנתא שהיה בין המורכבים שהיו אי פעם, לדברי הפקידה הנפלאה שמטפלת בנו בבנק ובכל זאת, עמדנו בזה, עשינו זאת, רצנו, והתרוצצנו, החתמנו, ערבנו, ניגשנו לעורך הדין עוד ושוב ושוב, בירוקרטיה ושמאי, ונוטריון וטופסולוגיה שהאמת אם הייתי צריכה לעשות זאת לבד הייתי מתייאשת בצ'יק אבל עשינו זאת ביחד בשותפות מלאה, מי פיקסס, ומי במייל, מי פרונטלית, ומי סרק וצילם וזה נגמר. הגיע לסיום נהדר.
אז הבטחנו ככה קצת את עתיד ילדינו פה בארץ הקשה שאפשר לירוק דם בה והעיקר שנהיה בריאים.
ואז אחרי השמחה הגיע פתאום טלפון מהילדה הישר מבית הספר, אמא אל תדאגי אני בסדר.
וכשאני שומעת כזה דבר, גמרנו, יודעת שמשהו קרה, משהו לא טוב ואכן מה היא מספרת לי: שילד מהכיתה, לא ילד שנחשב ילד "רע" – חמד לצון וכשהיא התכוננה לשבת על הכיסא הוא נעמד מאחוריה ומשך את הכיסא והיא נפלה, רק זה היה חסר לכאבי הגב. והכאבים כאבי תופת.
הזעקתי את החצי מהעבודה ,עזב את הכל ורץ ליעלי. אני במקביל ניסיתי להשיג את המוקד, אחות משהו ,מישהו, כלום, נאדה. המתנה של 20 דקות לפחות.
הם כבר ניגשו למיון בתל השומר ושם התלאות החלו. שוב צילום גב אחרי בדיקות וזריקה כואבת של וולטרן בטוסיק- עסק לא נעים.
והממצא – שימו לב לשם המפוצץ: ספונליססתזיס קדמי של L5 על S1.
מה זה , מי זה. אמאלה נשמע מפחיד ומפוצץ.
זו בעיה בחוליות תזוזה כלשהי, אחת עלתה על השנייה. פתחתי פורומים של אורטופדיה שונים ומשונים, לראות לשמוע, לשאול.
ביום שלישי אנו צריכים לחזור למרפאות לאורטופד ונראה מה הלאה.
בכל אופן אחרי כל הסיפור הזה, רציתי להגיד לכן/ם שהחיים כל כך מורכבים עמוסים, ברגע אחד יכול להיות משהו טוב ואז משהו לא כל כך טוב בעליל!
מהמורות, שינויים ומהכל צריך ללמוד.
לא פשוט לנו השבוע, יעלי נשארה בבית למנוחה. קשה לה לשבת, לעמוד.
הילד השובב אך לא ",רע" לדבריה, התנצל, הילדים והמורה והמנהלת כל הזמן מתקשרים איתה ב ווטאסאפ.
מגיעים לבקר אותה.
ואני מסייעת לה בכל. לא פשוט, גם מצב הרוח על הפנים.
וזה נפל עלינו כרעם ביום בהיר, אבל אני אופטימית. נבדוק נברר ונחיה עם מה שיש וננסה לשפר ולהקל.
אז באמת וזו לא קלישאה, הכי חשובה הבריאות ותעריכו כל רגע טוב וכמובן קחו הכל בפרופורציות כי חיים פעם אחת, אז חיו טוב וחייכו.
שבוע מופלא