מוסרים לי באוזנייה שט"ו בשבט היה אתמול או משהו כזה. זה בסדר, אני לא כועסת שאף אחד מכם לא טרח להביא לי איזה משלוח של פיצוחי ששון ובניו או לפחות איזו אריזה קטנה של בננות מיובשות שיהיה לי מה לנשנש בזמן שאני כותבת. אולי זה לטובה, יש לנו מספיק פירות יבשים בפוליטיקה.
נו, אתם לא אחים אתם. אבל בנט כן. או לפחות זה מה שהוא ממשיך לספר לעצמו עד שכולנו נתייאש ונאמין לו גם. ובכן האח בנט (אם הוא כל כך יהודי אז למה יש לו שם של מטיף בכנסייה?) מוסיף לעבוד קשה עד הבחירות ובכתבות תדמית שונות ניתן לראות אותו רודף אחרי אנשים אקראיים ברחוב וצועק "מה קורה אח שלי, הכל תיסלם" ועוד מילים של דודים שמביכים אותך בליל הסדר. אני חייבת להתעכב שניה על כל האחוקיות הזאת כי היא באמת ראויה להערכה- נפתול הוא ככל הנראה האדם היחיד בעולם שיש לו עבודה מסודרת ועתיד ועדיין משתמש במילה "אחי". ואם הוא מסוגל ממרום מעמדו לדבר בשפה של אנשים לא מקולחים שלוקחים ממך אש ואף פעם לא מחזירים את המצת- אז וואלה, זה בטח אומר משהו טוב על העתיד של כולנו.
השימוש במושג ה"אח" נשחק השבוע סופית בסרטון מפלגתי חדש של הבית היהודי, בו מוצגת המדינה בדמות חולה במצב אנוש שכל מה שיעזור לו זה אינפוזיה גדושה של ערכים, יהדות וימין לא מתנצל ישר לווריד. כשהוא פוקח את עיניו הוא רואה מולו את בנט והנ"ל מודיע לו "אני? אני לא רופא, אני רק אח" (רמת קריאייטיב: מפעל לייצור ברגים ביקנעם. אבל עדיין מצחיק). לרגע התבלבלתי וחשבתי שכבוד היו"ר עבר ללהק אנשי מפלגה בבתי חולים- צעד די הגיוני כשחושבים על זה כי שם הם לא יכולים לעשות אלי אוחנה ולברוח. ציון סופי: 7 ותתקשר אלי בבוקר.
*
בפינה הנגדית: הסרטון החדש של ביבי– "ביבי-סיטר", המציג את ראש הממשלה כמי שדופק לזוג הורים בדלת ומודיע להם שהוא ישמור להם על הילדים. אזכור ילדים- נקודה אחת, שימוש באזכור ילדים בלי להראות אותם ולהיפסל על ידי הרשות השניה- שתי נקודות, עקיצה לבוז'י ("הילדים שלנו צריכים לשמור עליו! חחח")- שלוש נקודות, רבותיי, יש לנו כאן מנצח. תאכלי צ'ייסר, זהבה גלאון! לרוע המזל ביבי הוא שמרטף כל כך נהדר שהוא יעשה עם הילדים שלכם מה שכל בייביסיטר מיומן היה עושה: ירדים אותם במהירות עם סיפורי לילה טוב על איראן וייגש לפשוט על המקרר ולאכול מלא גלידה. ציון סופי: 8 ופעם הבאה נבקש מסתיו שפיר שתבוא לשמרטף, כי לפי הצהרת ההון האחרונה שלה היא ממש תשמח לדמי כיס כרגע.
סיכום ביניים: אני צופה בכל הסרטונים ההו-כה מודרניים ומלאי הקריצות האלה- מרצ, הליכוד, הבית היהודי ובני משפחתם- ובעיקר מקבלת את התחושה שכל הפוליטיקאים האלה רצו נורא להיות שחקנים פעם אבל אמא אמרה להם שאין בזה כסף. וחבל, כי הם באמת נורא חמודים ומוכשרים וכל אחד מהם הוא פספוס לעולם הבידור הישראלי. אנצל אפוא את הבמה על מנת לפנות אליהם בקריאה נרגשת: חברים, עוד לא מאוחר לעשות הסבה מקצועית ולעזוב לנו את הכנסת בשקט. תודה.
*
למי שעדיין רוצה עוד, במטה הדתי של "יש עתיד" הסתפקו בינתיים רק בסלוגן שיפתח להם את הקמפיין: "מחמירים באהבת ישראל". המסר מאוד נגע ללבי, למרות שאני לא דתייה ואין לי עתיד, וכמחווה התנדבתי לעצב להם את הכרזה. יצא ככה:
שלחתי להם להתרשמות. לא חזרו אלי משום מה. לא יודעת, אולי זה משהו שאמרתי.
*
ובינתיים ברשת: שבוע הדופלגנגר בעיצומו. הסבר קצר לאנשים שהגיעו אתמול מקוריאה הצפונית ואין להם אינטרנט: מדובר במנהג חביב ומטופש מאוד לשנות את תמונת הפרופיל שלך בפייסבוק למפורסם שדומה לך. כרגיל לא מצאתי השנה אף אחד שדומה לי (אם כי אני דומה קצת לשכן. נשוחח על זה בהזדמנות), אבל חשבתי למצוא לנבחרינו היקרים כמה כפילים משלהם. ואז הגעתי לעמוד הפייסבוק של ד"ר רונן שובל, התקווה הגדולה והלבנה של הבית היהודי והציונות, וזה רק אני או ש…
כן, גם אני אומרת שהשמאלי מפחיד פחות. חג שמח ותחזיקו מעמד, עוד מעט סופ"ש.