ביום חמישי תעלה הגרסה הקולנועית לספר חמישים גוונים של אפור, הראשון בטרילוגיית הספרים הנמכרת, והעולם באקסטזה. עם פרסום אגרסיבי במיוחד שנמצא כמעט בכל מקום קשה לי להאמין שפספסתן את זה. אבל האם ידעתן שהרעיון לסדרת הספרים הגיע מתוך פורום פאנפיקשן (fan-fiction– ספרות חובבות/ים) של סדרת הספרים דמדומים?
עוד באון לייף:
נראה תמוה ולא קשור? בשני המקרים מדובר בכביכול בדמות ראשית צעירה, בתולה, חסרת ניסיון מיני וחברתי וממעמד סוציו-אקונומי נמוך יחסית אשר פוגשת גבר שמשנה את חייה. הגבר הזה עתיר ניסיון וכוח כלכלי ופיזי, והתנאים למערכת היחסים בין השניים כוללים מחוייבות טוטאלית. הגבר אובססיבי, אלים ושתלטן כלפי כל אספקט בחייה של האישה\נערה, הוא עוקב אחריה – עם מי היא מדברת ונפגשת, איפה היא עובדת, מה היא אוכלת ומה היא לובשת – דברים שברוב המקרים הוא מעדיף אפילו לספק בעצמו. מערכת היחסים בין השניים מבודדת את האישה מחבריה ומשפחתה והיא נמנעת מלקחת סיכונים שירגיזו אותו. הדימוי העצמי שלה נמוך מאוד, והיא תמיד נדהמת שהגבר מסוגל בכלל לאהוב אותה. הגבר מוצג כאדם בעל עבר קשה, מתוסבך, מהורהר וכל הדברים האלו גורמים לאישה לרצות לנסות "לתקן" אותו ומצדיקים את ההתנהגות שלו.
כמו שסוריירה שימלי אומרת, קהל היעד העיקרי של הסרט חמישים גוונים של אפור הן בדיוק אותן נשים שקראו את דמדומים בצעירותן, ובוודאי שזה נעשה גם באישור ההורים – הרי אין שם סקס לפני החתונה! האם זה המודל שדרכו אנו מעוניינות שנשים צעירות יתפסו רומנטיקה, אהבה, ומין?
גילוי נאות – קראתי את כל ספרי דמדומים, יותר מפעם אחת. קראתי גם את 50 גוונים של אפור (רק את הראשון, כי בואו נודה באמת, מדובר בספרות דלה מאוד) ואני מתכוונת לרוץ ולראות את הסרט. אבל בצעירותי היו לי מודלים לחיקוי שהגברים בחיים שלהן היו משניים, מתחלפים, ותפקדו כעזר כנגדן. באפי, זינה, הרמיוני, סברינה המכשפה הצעירה ואפילו קלולס – כולן אדוניות לגורל שלהן, מחליטות על עצמן, חזקות (והורסות). אני מסתכלת היום, וקשה לי למנות דמות אחת כזו מלבד קטניס אברדין ממשחקי הרעב.
העולם הוא מקום שקשה להסתדר בו גם ככה, ויוצא שהבחירה "הקלה" ואפילו זו שמחנכות אותנו אליה היא שגבר ידאג לנו, כמובן תחת מעטה של רומנטיקה מתוקה (ראו איך הרפרז באזאר מציע לנו למצוא בעל עשיר). הסיפורים האלו מוכרים לנו את הרעיון שמערכת יחסים אובססיבית היא אהבה – הוא אוהב אותך, לכן הוא רוצה שתהיי רק שלו, לכן הוא צריך לדעת עלייך הכל. ולא רק זה, הסיפורים האלו מוכרים את הרעיון שסקס אלים הוא סקסי. אני לא מתיימרת להיות מומחית ב-BDSM, אבל נשים וגברים אשר נהנות להיות נשלטות\שולטות אומרות שאין שום קשר בין מה שמתואר בספרים לבין המציאות עצמה.
כשלוקחות את כל זה בחשבון, לא מפתיע שמתארגנת מחאה לקראת עליית הסרט לאקרנים. מחאה אינטרנטית שנקראת #50DollarsNot50Shades קוראת להשקיע את 50 הדולר שהייתן מוציאות על בילוי בקולנוע (כרטיסים, חנייה ונשנושים) כתרומה לארגונים נגד אלימות במשפחה ולשיקום נפגעות.
אבל עם כל המחאות והקריאות לחרמות – הסרט כבר מצליח בגדול, וכנראה שאפילו הפרסום השלילי מועיל לו. זו תופעה חברתית שאסור לנו להתעלם ממנה וחייבות לדבר עליה עם הבנות והבנים שלנו. נתון מטריד הינו ש75% מההורים לא מדברים לעולם עם הילדים\ות שלהם על התעללות בתוך מערכת יחסים. מטריד יותר לשמוע כי על פי מחקר שנערך בשנה שעברה 1 מתוך 10 א\נשים בגילאי 14 עד 21 ביצעו אקט של אלימות מינית (מרביתם, אבל לא כולם, בנים). 80% מהצד השני של אותם אקטים אלימים היו בנות. הנתונים האלו חייבים לגרום לנו להתעורר ולדבר על הנושאים האלו. בדיוק כפי שאנחנו יודעות להזהיר את הבנות\הבנים שלנו או את בנות ובני משפחתנו מזרים – צריך לדבר גם על זהירות עם אנשים שאנחנו מכירים. כמה שזה קשה לפתוח את הנושא, מרבית הפגיעות המיניות והאלימות המינית מתרחשת על ידי אנשים המוכרים לנתקפת או לנתקף.
דמדומים, 50 גוונים של אפור ואפילו היפה והחיה ימשיכו למשוך קהל של קוראות. אנחנו צריכות ללמוד להגיב לזה, גם במודעות לנושא, וגם ביצירת דימויים אלטרנטיביים של אהבה, רומנטיקה, סקס ומערכות יחסים.