היה אירוח כיד המלך, שולחנות נפתחו בחנות משקאות משיח עם פלטות אינספור של ירקות קריספיים, סלט קפרזה שהוגש בגביע ענק – צורת הגשה מדהימה ופלטות של גבינות הכי משובחות וליד לחמים מסוגים שונים וחמאה וממרח זיתים למריחה.
על הפליימסטים המעוטרים באיך לא, מקומות מסומנים בעיגול ובכל עיגול שם מותג הויסקי ועליו מונחת הכוס.
שתי כוסות עוטרו והתווסף אליהן מלבד הוויסקי גם אגוזי לוז- שלושה במספר ואילו לאחרת מקל קינמון שבור לשלושה חלקים קטנים.
צבע המשקה כיאה למשקה המלכותי והיוקרתי ענברי זהוב נע בין הגוונים האלה תלוי איזה וויסקי.
דניאל הוא בעל החנות האדיב ורן מנהל השיווק מטעם חברת כספי המשווקת את המשקאות הללו העביר לנו את הסדנה המעניינת והטעימה.
אודה ואתוודה שאיני מומחית גדולה לוויסקי, מכירה מותג אחד או שניים, לא הכי מבדילה ביניהם, החצי שלי הוא השותה של הויסקי בבית ובחוץ מאז ומתמיד זה אחד המשקאות האהובים עליו.
הייתי בסדנאות רבות, כמו סדנת יין, בשר, אוכל בריא, קינוחים וזו לי פעם ראשונה שמשתתפת בסדנה של וויסקי. במשקאות משיח לידיעתכן/ם מתקיימות גם מדי פעם סדנאות יין, בירה אך דניאל בעל החנות הוא חובב ויסקי ובשל כך גולת הכותרת אצלו היא וויסקי.
אז יש וויסקי אמריקאי ויש גם קנדי ובשנים האחרונות נדבקו בחיידק גם ביפן הרחוקה ויש גם מדינות כמו; ספרד, הודו ואוסטרליה שמייצרות ומוכרות רק במקומותיהן, אך הראשונות ביצור ובשיווק וויסקי, אין ספק שהן אירלנד וסקוטלנד כשאירלנד למעשה יצאה לראשונה עם בושמילס בשנת 1608 ולה זכות הראשונים שמורה וסקוטלנד "העתיקה" ממנה.
הויסקי מיוצר משעורה מולתתת וגם משיפון ויש גם מתירס שזה ממש היה לי חדש לשמוע.
השעורה גדלה בשדה ולאחר 7-8 חודשים נקצרת , לאחר מכן מניחים אותה על משטח עץ והיא עוברת תהליך כימי , ואז תהליך התססה ועד כאן זה דומה לתהליך הכנת וודקה ובירה.
את הוויסקי מעשנים באדמת כבול (כבול זהו חומר רקוב חלקית של צמחים שנמצא באדמת סחף או אדמה ביצתית) , העישון יוצר תהליך הבשלה של השעורה שמיובשת ולאחר מכן נטחנת, מעבירים לכלי, מוסיפים שמרים ומערבבים ולאחר מכן מעבירים לזיקוק.
ויש כמה זיקוקים, האחד זיקוק רצף שהוא פשוט יותר ולא חשוב כאן לשמור את הטעם מהחומר עצמו ואפשר להגיע ל- 96% אלכוהול, כשבדרך כלל נעשים שניים (דאבל) או שלושה זיקוקים.
ויש את הזיקוק הדודי שמגיע ל- 68% אלכוהול, מדללים במים ומבקבקים.
ויש וויסקי מעושן יותר ומעושן פחות ואת המעושן כששתיתי ממש הרגשתי כמו מנגל קטן בתוך החיך, למען האמת רק מהריח ואת העדין יותר בעישון שלו ממש אהבתי.
מה שהדהים אותי בסיפור של רן הידען זו העובדה שיש בן אדם קשיש בכל מזקקה שעוסק בזה וממש לא יוצא משם שנים על גבי שנים, זהו מקצוע/תפקיד עתיק שעובר בירושה. (אני כבר דמיינתי תוך כדי – ישיש כזה עם זקן מדובלל שעובד עם מקל ארוך וכל כולו שקוע במלאכת הקודש).
סביב הוויסקי יש הרבה אמונות ומסורות ומיסטיקה ויש אינספור סיפורים ואגדות. מרתק ממש.
*וויסקי חייב להיות מ- 40% אלכוהול ומעלה.
רן עידכן אותנו שבשנים האחרונות לצערו הרב וגם לי צרמה מאוד העובדה הזו, הויסקי ממש נסחר והופך למהונדס כמו דברים רבים אחרים שאיבדו מהיופי שלהם,הכל בכמויות ענק, הכל לשם הכסף ובקרוב לא נראה את ציון השנה שבה הוכן הויסקי רק מהיכן. עצוב..
אז למדתי גם שיש אבני וויסקי, שמגיעות במקום קובית הקרח שיש הנוהגים להוסיף לכוס המשקה שלהם. האבנים הן אבני גרניט וכשמוסיפים מים לוויסקי זה מדגיש את הטעמים ואני חשבתי לתומי שהחצי שלי סתם רוצה לדלל את האלכוהול, אז זהו שלא.
ויש בלנדד מאלט וסינגל מאלט ובבלנד יש החל מ- 2 סוגי ערבובים ועד 60. וואו.
חגגנו עם הרבה מותגים של וויסקי וכאלה שהם מעושנים יותר או פחות ומותגים שזכו בתחרויות שונות בעולם והכי מצא חן בעיני הוויסקי הזהוב עם תוספת מקלות הקינמון שמגיע כבר הוא עצמו עם טעם של קינמון במהלך הכנתו. מדהים!! התאהבתי.
ויש גם duble wood שזהו למעשה תהליך של עישון ב- 2 חביות נפרדות, לא באחת.
ומעניין לדעת שיש גם וויסקי ממזקקת באפלו טרייס שבתוך הבקבוק עצמו יש עץ שיוצר עוד סינון של הוויסקי, כלומר עדיין בתוך הבקבוק הוא ממשיך בתהליך הזה. מדהים.
לידיעתכן/ם
לואולנדס ? זהו החלק הדרומי והשטוח של סקוטלנד שאף פעם לא פעלו בו יותר מדי מזקקות. בעיקר בגלל שבעבר, מי שזיקק בשטח פתוח, לא רחוק מהבירה, היה מטרה קלה עבור אנשי המכס. כיום פועלות בו שלוש מזקקות בלבד. גלנקינצ'י, אוכנטושן ובלאדנוך שמייצרות סינגל מאלט שאפשר לאפיין כקליל, רענן ועשבוני.
היילנדס ? ככל שמתקדמים צפונה, הארץ הופכת להיות הררית יותר. בנחלים זורמים מים נקיים והרבה יותר קל להסתיר מזקקה בין ההרים מכוסי האברש וגם לראות את המוכסים וכל צבאם מגיעים מהמישור, לכן קמו באזור לא מעט מזקקות. את ההיילנדס, ביתן של מזקקות כמו דלוויני, גלנמורנג'י ומק'אלן, מחלקים לשלושה חלקים עיקריים: מערב היילנדס, שמושפע מהקרבה לאוקיינוס, מרכז ההיילנדס שלא מושפע מהקרבה לאוקיינוס וספייסייד, שהוא אזור בפני עצמו.
ספייסייד ? למעלה מחצי מהמזקקות בסקוטלנד פועלות באזור הירוק והיפה הזה, שעל גדות הנהר ספיי, ביניהן: קארדו, קרגנמור, גלנפידיך, גלנליווט, גלן רות'ס ועוד. אל הוויסקי שנעשה בו מתייחסים כאל ויסקי פירותי, מעודן ומורכב.
איילה ? את הוויסקי מאיילה, האי הדרומי ביותר במערב סקוטלנד, יש כאלה שיאהבו, יש שישנאו, אבל אף אחד לא יישכח. בעיקר בגלל הנוכחות הבולטת כל כך של כבול ומלח ים, שאפשר למצוא בו. בעיקר מאחורי התוויות של ארדברג, לפרוייג, קאול אילה וברוכלאדי.
האיים ? סעיף 'שונות' הוא הסעיף החביב עלי בכל רשימה, אולי בגלל שהיו לי כמה חברות כאלה. אזור האיים הוא מעין סעיף שונות שכזה שכולל את היילנד פארק וסקאפה מאורקני, אייל אוף ג'ורה, מאי בעל אותו שם, טאליסקר מהאי סקיי ועד. המכנה המשותף של כולם הוא השפעת הקרבה של המזקקות לים.
קמפבלטאון ? נחשב לאזור בעיקר מסיבות היסטוריות. באזור הזעיר, שנמצא על לשון יבשה שמקבילה ללואולנדס, פעלו בעבר עשרים ושמונה מזקקות. כיום יש שם שלוש בלבד. ספרינגבק, גלנגייל וגלן סקוטיה.
לנשים שבינינו נסו ותהנו זה לא רק משקה לגברים כמו שנהוג לחשוב .צאו מהקופסה.
אז עוד ערב מהנה הגיע לסיומו. שנשתה רק לחיים הטובים!!