בדרך לאמהות יחידנית… ההתחלה..

8.2.2015 – זה התאריך בו הכל התחיל.

אז ככה קצת עליי, רווקה בת 36 אחרי שנים של חיפושים וניסיונות להכיר בן זוג לחיים.. מישהו לגדול להתבגר ולהקים משפחה איתו, הרגשתי את הזמן דוחק.

בתור אחת שבאה ממשפחה עיראקית טיפוסים, 36 רווקה בלי שום חתן פוטנצייאלי באופק די שם אותי בקטגוריה של הכבשה השחורה 🙂

לחץ לחץ לחץ..

אבל לי יש חלום אחר. מגיל 28 אני מרגישה מוכנה לאמהות מחכה לזה מצפה לזה. ויהיו כאלה שיגידו שזו בדיוק הסיבה שלא הכרתי אף אחד. כי אני משדרת שזה מה שאני רוצה. ואני שואלת את עצמי ממתי זה פסול?. האם לא זו אחת המטרות לשמם אנשים מכירים מתחתנים?

אז גיל 36 דופק על הדלת והחלטתי שהגיע הזמן שאני אגשים את החלום שלי את הרצון השאיפה והכמיהה לילד משלי. אני יודעת זה לא הכי אידיאלי אבל זה מה שיש.

גם יש משהו קצת מרגיע בלבחור את האבא לילדים שלי. או במקרה הזה תורם. אני יודעת שאני בוחרת את הכי טוב שאני יכולה עבור הבייבי שלי.

אז אחרי פגישה בבנק הזרע, סדרת בדיקות מקיפה בינהם בדיקה גנטית והתאמה גנטית ביני לבין התורם הפוטנצייאלי. 8.2.2015 זה התאריך בו עשיתי את זה.. עברתי הזרעה, חברה אמרה לי לפני כמה ימים "הזרעה – מילה כזאת מגעילה למשהו כל כך מרגש.."..

אני חושבת שאפילו התגברתי על הפחד שלי ממחטים כשנאלצתי להזריק לעצמי.

היום 6 ימים אחרי הבדיקה וכל מיני סימפטומים שתקפו אותי (בחילות, רגישות לריחות, צרבות, עייפות נוראית (ממש נרדמת מול המסך של המחשב בעבודה), עושה פיפי כל חצי שעה כמעט, כאבי בטן כאבי גב ועוד..

אז מה עושים? מחכים .. קשה ביותר..

אני מתה מהתרגשות. ובפנים יש תחושה חזקה שנקלטתי. שאני בהריון.

אני מקווה שכן..

ביום ראשון ה 22.2.2015 זה היום שאני אדע בוודאות.. אם יש אמת לתחושה.

אז בהצלחה לנו 🙂