הישראלית
אניה בוקשטיין ? יש לה כלבת
לאן שלא אפנה את מבטי בימים האחרונים אתקל במבטה המיוסר של אניה בוקשטיין, הניבטת אלי מכרזת הסרט הישראלי החדש "כלבת".
כיאה לסרט אימה, מדובר בכרזה מטרידה למדי ? דם ניגר, רקע אפלולי, ניקוד חלקי של שם הסרט (אני מצטערת, דברים כאלה מטרידים אותי) והמבט ? הו, המבט! ? של בוקשטיין שהוא תערובת של כאב, כעס ותמיהה.
בהמשך לאווירת "מאסטר שף" שעדיין שורה על כולנו, אומר שנטייתי לצפות בסרטי אימה שקולה לנטייתי לצרוך עמבה: הסתייגות ראשונית שאין צורך לנמקה, סקרנות ומשיכה שבמקורן בצד הנסתר יותר של בני מעיי (לא סתם באנגלית נושאת המילה "מעיים" גם משמעות של אומץ), חרטה גדולה לאחר ביצוע, וטראומה קלה שנסחבת איתי כמה ימים אחר כך באשר אלך ובאשר אפנה. כשתחל שוב עונת המנגו אתהה, כהרגלי, איך מהפרי המתוק והריחני הזה מייצרים נשק קטלני כעמבה.
כעת אני תוהה, איך שחקנית ענוגה כאניה בוקשטיין, ששירתה המסה את לבי ב"השיר שלנו", תגרום לי לצרוח מפחד ותככב בסיוטיי. נראה שאין מנוס אלא ללכת לצפות בסרט.
בינתיים, קבלו את הטריילר המפחיד של "כלבת":
הפוליטיקאית
אנגלה מרקל ? לא יצירתית
באיחור מה, אחרי כולם הואלתי גם אני לעיין מעט באתרי החדשות שסיקרו את העלאת המסמכים הסודיים לאתר ויקיליקס ואת ההשלכות מרחיקות הלכת, שיהיו לחשיפות האלה במדינות השונות ועל היחסים הבין לאומיים ביניהן. מה לעשות, יש שבועות כאלה שבהם אין לי ראש למילים ארוכות, ו"ו-י-ק-י-ל-י-ק-ס" היא מין מילה ארוכה שכזאת.
בין כל מה שנחשב כרכילויות פנים ביצתיות של מנהיגי העולם (מובארכ חושב ש"נתניהו 'אלגנטי ומלא קסם', דיפלומטים אמריקאים מגדירים את קדאפי 'מוזר'), בלטו הקומפלימנטים שחולקו לאנגלה מרקל, קאנצלרית גרמניה. "לא יצירתית" ו"חוששת מסיכונים" ? ככה הגדירו אותה אנשי ממשל אמריקאים.
ואני שואלת: ומה בדיוק רע בזה? האישה עומדת בראש מדינה ? האם זה המקום שבו היא תרצה להתאמן בנטילת סיכונים ובפתרונות יצירתיים, שיחליפו את הדיפלומטיה המסורתית והשקולה? ברור שבעמדה שלה היא חייבת להיות פרגמטית ומפוכחת, לא להתנגד לשינויים ולהעז, אבל אם "לא יצירתית" ו"חוששת מסיכונים" הם הדברים הכי גרועים שיכולים להגיד על אופי עבודתה, נראה שמצבה טוב בהרבה מזה של עמיתיה הגברים.
הלוחמת
מרוולין בראון ? צעירה, יפה וחיובית
השבוע ציין העולם את יום המודעות למגיפת האיידס. לפני 21 שנה, דווח לראשונה באופן רשמי על קיומה של המחלה לאחר שנים של ספקולציות ואי ודאות.
היום, לא רק שאנחנו יודעים הרבה יותר (מה שלא בהכרח אומר שאנחנו עושים יותר ? ראו הנתונים הסטטיסטיים באמצעי התקשורת השבוע), אלא שהאיידס הפך לאחת התופעות הממותגות ביותר של סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21. בחזית יחסי הציבור של המגיפה עומדים הנשאים והחולים, אלה שנאלצים להתמודד הם עם המחלה והן עם הנידוי החברתי שבא עמה.
מרוולין בראון היא אישה אמריקאית צעירה (בת 26), יפה (אצנית וכדורסלנית לשעבר) וחיובית (כשהייתה בת 19 גילתה כי היא נשאית איידס). היא גם חיובית באשר לאופן שבו היא בוחרת להתמודד עם העניין. בראון מקדישה את כל זמנה ומרצה להגברת המודעות למחלה ולדרכי ההידבקות בה בארצות הברית ובעולם.
בשנת 2008 ראה אור ספרה האוטוביוגרפי בנושא:
"The Naked Truth: Young, Beautiful and (HIV) Positive".
יש לבראון גם אתר שבו היא עונה בכנות ובשמחה על כל השאלות שהיא נשאלת בהרצאותיה, ואני ממליצה לבקר בו כי הוא ידידותי ואינפורמטיבי ובעיקר חשוב לכולנו: http://www.marvelynbrown.com/
המוזה
אולגה פיקאסו ? לא מפסיקה לרקוד
השבוע התגלה אוצר במובנים אמנותיים: אוסף של 271 יצירות של פאבלו פיקאסו שחיכו בסבלנות שבעליהן (החוקי? הזמני? כרגע עוד אין לדעת), גמלאי צרפתי שעשה עבודות חשמלאות עבור פיקאסו, יחשוף אותן לעולם.
בין העבודות השונות בולטות אלה הנושאות את דמותה של אולגה ? אשתו הראשונה של פיקאסו ומי שדמותה מפארת את יצירותיו מהתקופה הטרום-קוביסטית שכל כך מזוהה איתו. כשנישאו ב-1918 הייתה אולגה בלרינה בקבוצת הבלט הידועה של סרגיי דיאגילב, ופיקאסו הרבה להנציח את דמותה הרוקדת.
גם באוסף שנתגלה השבוע יש תמונות שלה שבהן היא מציגה את דמות הרקדנית, נשענת על הבר בסטודיו ומישירה מבט אל הצייר. כשחושבים על הנשים שצייר פיקאסו, עולה לרוב בראש תמונה של דמויות לא אנושיות, צבעוניות מאוד, מפחידות לפרקים. בתמונות של אולגה אנו חוזרים לתקופה תמימה יותר אולי של האמן או לפחות לכזו שבה טרם קרא תיגר על שיקוף של המציאות כפי שהיא נראית לעין.
אולגה החדשה-ישנה שנמצאה באוסף הלא נודע השבוע, היא מעין דרישת שלום מהתקופה ההיא.
המפתיעה
אן התאוויי ? קטעים איתה
נסיים בחדשות המפתיעות של השבוע: אן התאוויי תנחה (בצוותא עם ג'יימס פרנקו ההורס) את טקס האוסקר שיתקיים בפברואר.
בהתחלה התבלבלתי קצת. מה להתאוויי הנסיכותית ולאוסקר? הנחיית האוסקר, לפחות ב-20 השנים האחרונות, הייתה נחלתם של קומיקאים גברים. מדי פעם הבליחה אישה שהיא קומיקאית מובהקת כמו וופי גולדברג או אלן דג'נרס, אבל התאוויי היא לא השם הראשון שעולה לראש כשחושבים על קומיקאית אמריקאית רלוונטית. גם לא השם השני או השלישי… אחרי כמה דקות החלטתי שזה רעיון מעולה לתת לה להנחות את האוסקר.
גם אני, כמו רבים וטובים לפניי, נשביתי בקונספציה המוטעית שהתאוויי היא חמודה וענוגה וזהו. גם אני, עד שצפיתי בסרט המרגש "רייצ'ל מתחתנת", לא האמנתי שהתאוויי מסוגלת לגלם דמות שאני אכעס עליה ואסלוד ממנה. יש הרבה עניינים שרוחשים מתחת לעור הצחור ומאחורי העיניים התמימות הגדולות שלה.
כדי להוכיח לי ולכולם שהיא ראויה בהחלט, מוגש לעיוננו נאמבר מתוך הסרט "הקסם של אלה", כי כידוע הנחיית האוסקר אינה כוללת רק קריאה מכרטיסיות אלא דורשת כמה מיומנויות נוספות: