ביום האהבה הבינלאומי הופיע בהקרנת בכורה הסרט שחיכו לו מיליונים, "50 גוונים של אפור". זהו סיפור "אהבה" בין גבר בעל השפעה רבה ובין אישה תמימה שלא עומדת בפיתוי מולו. הגבר, כריסטיאן, משכנע את אנסטסיה להיכנס ליחסי שליטה איתו בחדרי חדרים ומחוצה להם. כריסטיאן הוא גבר שאי אפשר לסרב לו וכפי שהוא מצהיר בסרט, "אף אחד לא אומר לי 'לא'". בסיפור, כריסטיאן מתערב בכל מישורי חייה של אנסטסיה. הוא מחליט הכל במקומה- את מקום עבודתה, סוג הרכב בו היא נוהגת ומיהם החברים איתם היא מבלה. הוא גם קנאי לה ולא יכול לשאת אפילו את המחשבה שגבר אחר יתקרב אליה. כמה שהיא מנסה שלא להיכנע לשליטתו, הוא מצליח לכפות עליה את מאווייו, עד שהם הופכים להיות רצונותיה שלה.
הבעיה טמונה, אולי, בכך שהסרט מנסה לצבוע את הסיפור כסיפור אגדתי בסגנון שלגיה או היפיפייה הנרדמת בהם הנסיך האצילי מציל ומשחרר את הנסיכה הכלואה והמסכנה. אך בניגוד לסוף אגדתי קלאסי שבו הנסיך והנסיכה חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה, המקרה שלפנינו לא עונה על הקריטריונים. כריסטיאן מציג את כל הסימנים לגבר אלים ושתלטני שיפקח על אשתו בכול תחומי חייה. הוא ינתק אותה מחבריה ומשפחתה, הוא יחליט עבורה איך היא תתלבש, עם מי היא תצא, כמה כסף היא תוציא ועל מה. הוא גם יכריח אותה להיכנע לדרישותיו בבית, במטבח ובחדר השינה. הוא יהיה קנאי בצורה כפייתית ויחשוד בה בכל פעם שהיא תצא מן הבית. הוא יתרגז כאשר היא לא תסכים עם דעותיו וישתולל אם היא תעז לחרוג ממסגרת הכללים והחוקים שלו.
במילים אחרות, לכריסטיאן יש את כל התכונות של גבר אלים מבחינה נפשית, כלכלית, ופיזית.
לאור הניסיון שלי בעבודה עם נשים מוכות, אנסטסיה היא "אישה מוכה" קלאסית. היא תמימה ונלהבת מאהבתו הטוטאלית של כריסטיאן. היא מאמינה שהקנאות וביטויי הבעלות שהוא מפגין כלפיה הן התגלמות "אהבה" ועל פי אותו היגיון גורמות לה להיות נחשקת ונאהבת יותר. לכן היא מוכנה לסלוח לו שוב ושוב על הפגיעות בה ורק לאחר מספר שנים אותם "סימני אהבה" יהפכו להיות עבורה לגורם סבל, פחד ומחנק.
בשנים האחרונות, עברתי מעיסוק בתחום האלימות במשפחה לתחום סרבנות הגט. כצפוי, אותם הגברים שהיו שתלטנים ואלימים בתקופת החיזור, יהיו שתלטנים ואלימים בזמן הנישואין וימשיכו להיות שתלטנים ואלימים גם בעת תהליך הגירושין. הם יאיימו לפגוע בנשותיהם אם הן יעזו לחשוב על עזיבה, הם יסחטו אותן תמורת הגט, הם יסרבו בכל תנאי לשחרר אותן מהנישואין, ואף ייעלמו לארץ אחרת, שם לא יימצאו לעולם, משאירים את האישה שרק רוצה חופש, אסירה. הבעלים האלה "יאהבו" את נשותיהם עד המוות ולא ישחררו אותן לעולמים.
לכן, אם נסיר את החליפה התפורה לפי מידה, את המטוס הפרטי ואת הפנטהאוז המפואר, כריסטיאן אינו המאהב האידיאלי או האביר על הסוס הלבן. כריסטיאן, כל כולו, סרבן גט פוטנציאלי.