חנוך דאום הוא בעיקר אופורטוניסט ונרקיסיסט. אז למה בכל זאת מרתק להתבונן בו

ב"המטה" או ב"המתנחל", הנטייה הראשונית היא לייחס לחנוך דאום איזו הפרעת קשב מודעת לעצמה. למעשה זה רק חוסר עניין טוטאלי במרואיין ובצופה