לונדון חיכתה לי עם שני מפגשים מפתיעים: גרסה אנגלית ל"סוף טוב" של ענת גוב, ומחזה שמזכיר את "חברות הכי טובות" שלה. מהו הדבר שהאנגלים העצורים יודעים על ייצוג רגש על הבמה?
לונדון חיכתה לי עם שני מפגשים מפתיעים: גרסה אנגלית ל"סוף טוב" של ענת גוב, ומחזה שמזכיר את "חברות הכי טובות" שלה. מהו הדבר שהאנגלים העצורים יודעים על ייצוג רגש על הבמה?