באחד מסרטי הטרילוגיה של "בחזרה לעתיד" , מרטי מקפליי חוזר לתקופת הקאובויז במערב הפרוע בארה"ב. בשיחה בבר המקומי הם שואלים אותו אם הוא מהעתיד אז שיספר להם מה עושים בעתיד בשביל הכיף, בזמן הפנוי. מרטי עונה- "ג'וגינג" ומסביר שפשוט רצים. הקאובוי שואל אותו "ואף אחד לא רודף אחריך?".
המצחיק הוא שגם בישראל של 2015 הדעות חלוקות לגבי האירוע הספורטיבי הזה. אגיד מראש שאני בקבוצה שבעד המרוץ. נכון יש פקקים , חצי מהעיר סגורה ביום הכי כייפי בשבוע ויש ענייני חסות ותקציב אבל בעיני הם כאין וכאפס לעומת המודעות הבריאותית שהמרוץ מעלה. קבוצות של קשישים, צעירים עם מוגבלויות, קבוצות אימון של שומרי משקל ועוד המון רב של התארגנויות נרקמות יחד כדי פשוט לרוץ.
אני לרוב רצה את ה10 ק"מ במירוצים השונים שיש לאורך השנה. רובים נערכים הרחק מעיני הציבור הרחב ללא עצירות תנועה מיוחדות, אבל כשמגיע מרתון מיוחד כמו מרתון ת"א, בשבילי זו תחושה מופלאה, לרוץ ברחובות תל אביב, עיר הבית שלי כבר הרבה שנים. פה נולדו ילדיי. ופה אני ארוץ.
השנה החלטתי להקים קבוצת ריצה משלי, מארגני התחרות דאגו לחולצות ורישום לחוויה העוצמתית הזאת עבורי ועבור הקבוצה שלי. רציתי שהמתאמנים שלי, שלרוב הקשר שלהם לריצה קיים רק בחלומות או בתת מודע, יתנסו בחוויה המדהימה שיש במאמץ ובאתגר עצמי, והסיפוק לעבור מהתת מודע למעשי. חווית הריצה בקבוצה שרצה בתוך המון רב של קבוצות ויחידים הפתיעה אותי לטובה, האחד סוחב ומעודד את השני ולהפך, הקושי הופך לשולי ומינורי ומתחלף בחיוכים וצעדים קלילים לעבר קו הסיום. אמנם חלק מחברי הקבוצה לא הספיקו להגיע בזמן כי המירוץ הוקדם ברגע האחרון בחצי שעה, אבל מי שהגיע ונכנס למרוץ, נהנה מחוויה אמיתית. וזה רק ב5 ק"מ. היעד לשנה הבאה 10 ק"מ.
למי שהכתבה הזאת עושה חשק הנה כמה דגשים לפני שאתם נרשמים למירוץ הבא:
המרתון וכל המירוצים למיניהם, כולל העממיים ביותר הם סופר חשובים לשמירה על מודעות לספורט וכושר גופני ככלל. אם אתם רוצים להכנס לזה תתחילו לאט לאט. רוצו או לכו קילומטר אחד ואז תנסו לרוץ עוד. ככה עם תוכנית מדודה או עם מאמנ/ת שמתמחה בריצה וייקח אותכם כפרוייקט, תוכלו להכנס למעגל הרצים. קבוצה כזאת חייבת להיות קבועה ולעשות אימונים לפחות פעמיים בשבוע, למשך שעה אחת. שתכלול בסוף גם מתיחות וגם כמה תרגילי כוח לחיזוק הגוף.
לגבי התזונה: יום לפני המירוץ- חשוב להקפיד על אכילת פחמימות מורכבות: כגון אורז, פסטה, קוסקוס, עדשים, אפונה,חומוס, גרנולה ושיבולת שועל. במהלך ריצה כזאת אינטנסיבית הגוף שורף הרבה קלוריות פחמימות ושומנים) לכן חשוב לתת לגוף את מה שהוא צריך.
בבוקר של המירוץ- חשוב לתת לו פחמימה פשוטה: פרי, פרי יבש, פרוסת לחם עם ריבה/דבש/טחינה. כמובן שלא מומלץ לגוף לנסות מאכלים חדשים בטרם המירוץ כי שלא יהיו התכווצויות מיותרות בבטן J
חשוב מאוד להגיע חצי שעה לפני המירוץ- לעשות מתיחות בנחת, בלי לחץ, לעשות מן מדיטציה ולהריץ את בראש את המסלול שאותו הולכים לעשות. לעשות מתיחות לארבע ראשי,דו ראשי, המאסטרינג ושרירי התאומים. כל מתיחה 30 שניות.
ואחרי המירוץ- חשוב לשתות ליטר של מים לפחות להחזרת הנוזלים לגוף, להמשיך ללכת כרבע שעה כדי לשחרר את הגוף והשרירים. יש נטייה מאוד חזקה לכל הגוף להתפס אחרי מירוצים כאלה, וכאשר האדרנלין והארגיות נגמרות הגוף מתכווץ בצורה חזקה. מתיחות אינטנסיביות יקלו על תחושת הגוף והשרירים ביום למחורת.
אבל נחזור שניה להתחלה. אני רצה על בסיס שבועי, 5 ק"מ, פעמיים שלוש בשבוע, לרוב לבד. שמה את האוזניות, מתנתקת מהעולם ומתחברת לחצי שעה פלוס מינוס רק לגוף שלי. לומדת אותו, מגבירה קצב, מאיטה, נושמת. באמת רק מי שרץ מבין את ההתמכרות הזו להרגשה שאתה באמת מאתגר את הגוף שלך. ואז נפל לי האסימון שדווקא העניין שהקאובויז בסרט לא הבינו הוא עצם העניין- בזה שאני רצה ומאתגרת את עצמי אני מתחברת לאותם בני אדם שחיו לפני מיליוני שנים ואשכרה היו צריכים לברוח מכל מיני חיות ענק שראו בהם עוד ארוחה, ולאותם אנשים לפני אלפי שנים שהיו צריכים לרוץ כדי פשוט להגיע ממקום למקום או כמו השליח האתונאי המוכר שלנו פידיפידס שרץ כדי להעביר את הבשורה על הניצחון היווני הגדול. למי שלא בקיא, הוא רץ 42 ק"מ ומת אחרי מסירת ההודעה על הניצחון במרתון. החיבור לריצה כחלק משימור החיים היא חיבור מאד חזק. אותי הוא שומר חדה וחיונית.
אני רוצה גם להתייחס לעניין הפציעות והפצועים בעקבות המירוץ. שאלו אותי איך אני ממשיכה לרוץ אחרי שכבר מישהו מת כתוצאה מהשתתפות במירוץ קודם, זה כמו לשאול אותי איך אני נוהגת ברכב אחרי כל תאונת דרכים. זה עצוב מאוד שזה קרה אבל זה לא אומר שצריך להפסיק לרוץ, אלא פשוט לשמור על עצמכם. וכדי שנלמד מהלקחים של המרוצים הקודמים חשוב שאנשים שרצים, ולא משנה לאיזה מרחק, צריכים להיות מודעים לעומס הגופני והסיכון הכרוך בו. אני לא אנסה מחר לרוץ מרתון סתם כך. הדבר דורש הכנה ואימונים. וככל שהמרחק גדל הדבר נכון כפליים. חשוב להקפיד על בגדים מתאימים לריצה, מנדפי זיעה, לרוץ עם כובע או מגן ראש, להיעזר בדמות סמכותית ומקצועית שתדע להוביל אותי ולאמן אותנו לדבר הגדול הזה והכי חשוב להקפיד בהמלך המירוץ על שתייה מרובה כדי לספק לגוף את הנוזלים והתחלופה שהוא צריך.
ולסיכום, מי שממש לא יודע מאיפה להתחיל ומה לעשות, יכול להיעזר ב"מכבי שירותי בריאות".
במכבי, מייחסים חשיבות מרובה לתזונה וכושר בדרך הכי נכונה ובריאה בעיניי. מבוטחי מכבי שלי יכולים לקבל אף שירותי אימוני כושר במחירים מסובסדים. המחקרים בנושא כושר ופעילות ספורטיבית, עדיין לא מצאו חלופה לריצה ולסגולותיה, זו עדיין הדרך הפשוטה והזולה לשמור על כושר ואפילו להנות. מצורף לינק לכניסה והתרשמות מהשירותים שלהם
שיהיה בהצלחה ונתראה על קו הזינוק.
אירה פרנקוביץ דולפין
בת 34
מאמנת כושר אישית, מתמחה באימון קבוצות TRX ומאמנת ריצה.
בעבר אתלטית בנבחרת ישראל בתחומי אתלטיקה קלה, ריצה וקפיצה לגובה. ספורטאית מצטיינת בשירות הצבאי.
נשואה לאורן דולפין ואמא לשני ילדים.