כבר בפרסום שמות הנספים הראשונים באסון השריפה בכרמל, הבנתי מה כל כך מוזר בעיני:
היו שם שמות של נשים !
אנו רגילים מתוך חינוך פגום של שנים ל "מפנים את הנשים והילדים" , ולמוסר פמיניסטי כפול שבו מחד הנשים שולטות בבתי המשפט ומנסות להשיג אסימטריה שתינתן להן "אפליה מתקנת" (בוא נראה גבר שמקבל חזקה על ילדיו הקטנים, או שוטרים שלא מאמינים אוטומטית לכל תרנגולת שקבלה ייעוץ מעורך דינה), ומאידך לא נושאות באמת באחריות שויונית כשזה מגיע למעשים ? כי הן נשים "חלשות".
אבל בארוע הזה נשבר משהו.
הנשים הצעירות שמתו, כמו גם חבריהן, לא זכו לשום יחס מיוחד, אפליה מתקנת או הגנה מתוקף היותן נשים.
הן מתו כמו כל הצוערים באוטובוס. מדגישות במותן שהן שוות אמיתיות,
כי היושב למעלה, לא מפלה אף אחד ולא מסתתר אחרי מוסר כפול ולשון מצוחצחת.
לנשים ולגברים הללו, מוקדש פוסט זה.
כאשר נולד תינוק כבר מתחיל החינוך השונה. בנים שמיכה כחולה, בנות ורודה.
בגן הם ביחד. לבנות בובות ולילדים חיילים. אבל גם לטבע יש יד בעניין ההפרדה. ההתנהגות השונה מתחילה לבלוט. למרות שהקטנה שלי קבלה חינוך כמו שני הבנים (ואין לה שום בעייה להוריד אגרוף למי שמעליב אותה) היא שונה. ההבדל ניכר במטרות ? לבן שלי אכפת לנצח בעוד היא נהנית מהמשחק! היא בוכה כשלא הולך לה ? הוא לא! ההבדל בכיתות היסוד בולט מול ההתפתחות המהירה של הבנות לעומת הבנים, שרק בסוף החטיבה מדביקים את הקצב.
ההפרדה הזו בין בנים לבנות ממשיכה גם בהמש,ך עת הם גדלים ומתבגרים. הדרישות מהם שוות: ללמוד, להצטיין, להצליח ולמצוא את דרכם בחיים. פעם הדרישות היו שונות לחלוטין ("תמצאי לך חתן " ו"תהיי יפה ותשתקי" כמו שאומרת שרית חדד על "ילדה מבית טוב").
העולם המודרני, בו הדרישות מכולנו אינן פשוטות, גובה מכולנו את ליטרת הבשר. נשים עובדות יותר ויותר בעבודות שרק גברים עבדו בהן, הסטריאוטיפ הנשי הולך ונעלם .לא רק מורות, גננות, יועצות ופקידות אלא גם עובדות, מתכנתות, מנהלות וגם -כמו שראיתי ברומא -מנקות רחובות, מעמיסות את הפחים כמו עמיתיהן הגברים.
לא, שלא תבינו אותי לא נכון. בנים ובנות הם לא אותו דבר!
מרלן דיטריך אמרה פעם שכדי שאשה תחליף גבר היא צריכה להיות פי שניים ממנו. אבל העבודות שהם מבצעים דומות. הסרט ג'י אי ג'ין עם דמי מור ניסה להתמודד עם השאלה עד כמה. האמריקאים באפגניסטן נתנו תשובה – עד הסוף!
והשריפה הזו מראה שגם אצלנו התשובה ברורה.
כואב לי על מי שמת בשריפה המיותרת הזו. אני מתפלל לשלום הפצועים ולהחלמתם הקשה הכואבת והארוכה.
אבל אני גם שוביניסט קצת, אם אישה או גבר צריכים לחטוף כויות- הייתי מעדיף שזה יהיה גבר!
נוחו בשלום על משכבכם, מי יתן ןהמשפחות שלכם תמצאנה נחמה ותתגברנה על האיום מכל.
ליבי איתכם ? עם כולכם, דמעות בעיני, יכולתם להיות ילדים שלי.
יהי זיכרכם ברוך