השקר הכי גדול שאנחנו מספרות לבנות שלנו

לפני כמה ימים, כולנו התעסקנו בגבר חזק ועשיר, הוא המלך אחשוורוש אשר ישב בארמונו שבשושן בירת פרס דאז. בהיעדר אשתו הראשונה, המגורשת, אספו לכבודו את כל הבתולות כדי שיבחר לו את הטובה ביותר בעיניו, ורצה הגורל (והסיפור) ובחר אחשוורוש באסתר היהודייה, ובזכות אהבתו לה זכתה אסתר להציל את העם היהודי מהשמדה המונית. לכן, מידי שנה אנחנו חוגגים את היפוך הגורל, על ישועת העם ותליית המרצח המן הרשע, חגיגה שככל הנראה מוטיב ההתחפשות שנלווה לה נוסף מאוחר יותר.

עוד באון לייף: 

• המכתב המרגש שכתב אב לבתו לכבוד יום האישה
• איה קרמרמן אמא והיא לא מתנצלת
• מתברר שגם אנחנו הורים הזויים שמסכנים את הילדים

כמה טובה ההזדמנות הזו החד-שנתית להתחפש, לחלום ולעשות, ומהעור האחר שנלבש יקרין אלינו פנימה כוחה של התחפושת, של האחרות. מותר לשאוג ולרחרח, להתחלף, לקרוא בקול, לקפוץ, לעוף, להתכער, אפשר לרוץ מהר-מהר. בימים אלה המון ילדים וילדות שינו את עורם, והמון ילדות היו לנסיכות, לפיות ולמלכות של ממלכות הטבע והאגדות, השמש והציפורים, הפרפרים והפרחים. כמה טוב לחיות את החלום, ועוד בקלות כזאת, ללבוש-להיות.

הילדות היא הזמן לחלום, לפתח את מנגנוני הרצון, את הבחירה האישית. מאוחר יותר יבוא שלב המעשה, אלא שבקצה הילדות התמימה מתפצל שביל החיים למי שסיכוייו להצליח ולממש גבוהים יותר ולמי שסיכוייו (וסיכוייה) גבוהים פחות, וכל כמה שנעודד את ילדינו להאמין שאם ירצו, יחתרו, יעבדו וישקיעו – לא תהיה זו אגדה כי אם מציאות, הרי שבפועל שרשרת הרצון-עבודה-הגעה מתאימה לבנים הרבה יותר מאשר לבנות. אמנם אנחנו במאה העשרים ואחת, אך עדיין נשים מרוויחות פחות, עניות יותר, מוערכות פחות, ולא משנה כמה הן טובות, מוצלחות, חכמות, שאפתניות, סיכוייהן להצליח נמוכים גם מגברים שמתאמצים פחות.

העולם שלנו נשלט על ידי גברים, ובשלב המעבר מהילדות אל הבגרות חוות בנות המין השני על בשרן את טעם הכישלון והנפילה בגלל מינן, כך הן מתנתקות מעולם החלום, שבו הכול עוד אפשרי ונחנקות בהערכה עצמית נמוכה. אולם המציאות הזו לא חייבת להימשך והשינוי נמצא בתוכנו. שרשרת הנחיתות הוטמעה בנו היטב לאורך שנים, ורבות הנשים שתופסות בעצמן את המין הנשי כחלש, שברירי, קל-דעת, אולם זוהי תפיסה שניכסנו, לא שלנו. אנחנו לא צריכות להתחפש ולעטות עיניים חדשות, אלא להשיב לעצמנו את התפיסה שאיתה נולדנו, לחזור ולראות את עצמנו כחזקות, ראויות, שוות זכויות והזדמנויות. אנחנו לא צריכות להיות כמו בנים, כי אנחנו בנות.

תמונה: Shutterstock

כבר חלפו הימים בהם נשים רק המתינו על מרפסות, כנועות, מעפעפות ונוטות להתעלף, וציפו לאביר שיכבוש את ליבן; יצאנו אל הדרכים ואל הכיכרות, שרפנו חזיות, הצבענו בבחירות, ואנחנו מתקרבות, אמנם לאט אבל בהתמדה, אל עמק השווה. לכן אנחנו חייבות להמשיך ולעודד את הבנות שלנו כן לחלום ולהאמין שיוכלו להיות כל שעולה ברוחן, גם אם הדרך עוד לא סלולה לחלוטין. אמונה היא לא הבטחה, היא כוונה, היא אופק. אנחנו לא משקרות לילדות שלנו כשאנחנו פותחות איתן ביחד אופק לעתיד חדש, להיפך, אם הן יאמינו שהן שוות, ואם אנחנו נחזק אותן כראויות – הן יהיו כאלה, ואז הן לא יוכלו להסכים עם הפערים הקיימים, כשם שאנחנו כבר לא מקבלות את הפערים שלסבתות שלנו מן המאה שעברה נראו כמציאות גמורה.

היה היה, לפני שנים רבות, מלך חזק ועשיר, ומכל הבתולות בשושן הבירה הוא בחר באחת משלנו, אסתר המלכה שהצילה את היהודים מהשמדה. גם אחרי זמן כה ארוך, מידי שנה, זוכה אסתר לתחייה כשהמוני ילדות מתחפשות לדמותה, לבושות בשמלות מבריקות,לראשן כתר ובידיהן שרביט, ויפה הדבר ויפות הבנות, אך היה היתה פעם, קצת לפני שהיתה אסתר למלכה, מלכה אחרת לצידו של אחשוורוש, המלכה ושתי, שהעזה להמרות את פיו ולכן גורשה וככל הנראה גם הוצאה להורג. במגילה מתוארות שתי המלכות כיפות – אסתר שנשלחה על ידי דודה לנצל את מראיה ולמצוא חן בעיני המלך, וושתי, שהעדיפה לחגוג במשתה עם בנות מינה מאשר להיות מוצגת כקישוט יפה-תואר במשתה הגברים, ולכן נענשה. בנות ישראל, כשהן מתחפשות לאסתר לא רק מתחפשות ליפות אלא גם לגיבורות, אך נדמה לי כי טוב יהיה אם כשיגיע פורים הבא, נעטה על עצמנו כולנו גם קווים מדמותה של ושתי, שהיתה גיבורה לא פחות מאסתר, ועמדה על רגליה מול מצוות בעלה ובחרה קודם כל בעם שלה, בבנות מינה.