במקרים בהם אני נדרשת למלא טפסים, בסעיף הזה של שנות לימוד, אני מסתבכת. מהסיבה הפשוטה שאני לא מפסיקה ללמוד.מזמן סיימתי בית ספר ואוניברסיטה, יחד עם זאת מעולם לא הפסקתי ללמוד. המקצוע שלי הוא הדרכה, מלמדת שפה בשם פיזיקה משפחתית.
בעצם כל מפגש הוא לימוד, החיים האלה הם בית ספר, והבית הוא בית הספר הגבוה מכולם.שונאת את המילה חינוך, וגם שונאת תלבושת אחידה. אוהבת מילים, אוהבת אנשים ובמיוחד אוהבת מפגשים.
"מחוברים", סדרת דוקו יומית, הוט 3. חמישה גברים חושפים את חייהם, פותחים דלת לתוך ביתם, עולמם, מחשבותיהם, מדליקים מצלמה ומדברים על הכול. במקרה או שלא במקרה, אחד מהם, שי גולדן, הוא בעלי. יכול להיות שצפיתם בסדרה, יכול להיות שאתם מכירים אותי או את בעלי. יכול להיות שלא. המסקנות שלי מהחוויה הזאת, אינן תלויות במספר הצופים שצפו בסדרה.
ב27.10 שודר הפרק האחרון בסדרה של 37 פרקים. באותו רגע, התחיל פרק חדש בחיי ? החיים אחרי מחוברים.
מה למדתי מהחוויה הזו?
אני חיה בסרט ? הקלישאה הזאת – שכל כך הרבה משתמשים בה כדי לתאר מישהו שמבלבל בין מציאות לדמיון – הפכה למציאות חיי. ביום יום, מן הסתם, אנשים מהרחוב, מהשכונה, מהעבודה, מדברים עלי, חושבים עלי מחשבות וכן גם מרכלים עליי. זה לא בגלל שאני יוצאת דופן, זה בגלל שאני בן אדם, ואנשים מדברים על אנשים. ביום יום, אני לא עסוקה בזה. ביום-יום, כולם מדברים על כולם, כל הזמן, ללא קשר אם הם מופיעים בטלוויזיה או לא.
כשאתה מופיע בטלוויזיה פתאום לאנשים יש סיבה לדבר עליך. הם לא צריכים יותר תירוץ או רכילות ? נתת להם לגיטימציה לדבר עליך. וכך, במפתיע, למרות שלכאורה התכוננתי לזה, נפתחה חזית חדשה. אנשים, אותם אנשים כמו מקודם ועוד כמה אנשים שלא הכירו אותי לפני כן, דיברו, חשבו וריכלו עליי. ההבדל היה שבזמן שהסדרה שודרה, אתה ער לזמזומים, לרכילויות, לדיבורים ואתה חושב שזה מה שכולם עושים כל הזמן: מדברים עליך. אני התעסקתי רק בזה, והסתובבתי בעולם, באשליה שכולם כמוני עסוקים רק בזה. חיה בסרט, המשודר כל יום כולל שידורים חוזרים.
מדי פעם, שי החזיר אותי למציאות ואמר: "אל תתבלבלי, אני פה הכוכב הראשי, את רק שחקנית משנה".
אני רק שחקית משנה. האומנם? משתתפי "מחוברים"
גברים ונשים – חווית מחוברים, יותר מהכול, נתנה לי הזדמנות לשמוע את המחשבות של הפרטנר שלי. האפשרות הזו בהתחלה הבהילה אותי. יש גבול גם לכמות החדירה שאת רוצה לחדור למודע ולמחשבות של בן הזוג שלך. היום, בשלב פוסט מחוברים, היא פתחה לי מקום להבנה. לא משנה מאיפה התחלת את החיים, בן כמה אתה, ומה רשימת המלאי שצברת בחיים, כולנו דומים. כולנו מתמודדים עם אותן דילמות, כולם עסוקים באותן סוגיות: הורים, ילדים, זוגיות, קריירה; או ברובד אחר: הנאה וסבל.
השוני המרכזי בין המינים: אנחנו הנשים עסוקות במיליוני משימות והתלבטויות ורגשות. הגברים עסוקים רוב הזמן, בסקס. כמה פשוט להבין את המין הזה, שמחפש, במילה אחת סקס, ובשתי מילים שיאהבו אותו.
אמת ? הכל אמת, למרות שהכל משחק. אני יודעת שמדובר בעריכה, במצלמה סובייקטיבית, בבמאי שמנווט את הסיפור, ובדמויות נוספות, אבל עדיין בסופו של דבר – האמת נוכחת. במפגשי ההקרנות המוקדמות, בהם צפינו ? חמישה הבנים, בנות הזוג, המפיק העורך והבמאי, דורון צברי, הקפיד לשאול: "האם זה אותנטי? האם מה שראיתם אמיתי? מבחינתי התשובה תמיד הייתה "כן".
כיוון שלאמת פנים רבות, את חלקם לא תמיד אני רואה. בצפייה בתוכנית ראיתי משהו חדש על עצמי, אבל אני שומרת עליו בסוד. הנה עוד לקח ש"מחוברים" למדה אותי: לא את הכול כולם צריכים לדעת.
זוגיות– שי ואני הלכנו ברחוב תל אביבי, אישה אחת נעמדה לידנו חייכה בנעימים ואמרה: "את מקסימה, את נהדרת, את נפלאה", ואז הרצינה, פנתה לשי, הרימה את אצבעה אליו ואמרה בכעס: "ואתה לא". אני נדהמת מתגובות כאלה. האם זה יתכן? האם יש מישהו שבאמת מאמין שאני מי שאני רק בזכות עצמי? האם אפשר לעשות כזו הפרדה בין בני זוג כשמדברים על זוגיות? נכון, אנחנו שונים – ועדיין : אנחנו זוג, והשלם גדול מסך חלקיו. אני גרסא משופרת של עצמי, בזכות הקשר עם שי ולהיפך.
מסתבר שלא כולם מתבוננים כך על החיים. כשאני רואה שניים, אני רואה אותם כזוג, כיחידה שמורכבת משניים, מהשילוב בין שניהם ומהמפגש בין המרכיבים של כל אחד משניהם שיוצר משהו חדש ומגובש שהופך לאחד חדש: הזוגיות שלהם. אחרי "מחוברים" הבנתי שיש מי שחושב שזוגיות היא שני אנשים נפרדים, שני בודדים שמצטרפים לשניים. זה לא עובד ככה. אנשים אינם זרים. המפגש ביניהם משנה כל אחד מהם, הופך כל אחד מהם לאדם אחר ממה שהיה אילו היה לבדו, וגם אם היה בזוגיות עם אדם אחר. אז מי שחושב שאני מי שאני בלי קשר לנוכחות של שי, טועה. ומי שמסתכל על שי ורואה בו את הפגמים ואת היתרונות וחושב שאין לזה קשר אליי ? טועה גם הוא. אני מיכל והוא שי. וביחד אנחנו מיכל ושי.
מחיר החשיפה
מחיר החשיפה ? כל בחירה בחיים מכילה עלות ותועלת, רווח והפסד. לכל צעד שלי יש מחיר. נכון, לא באמת הבנתי מה מחיר החשיפה ובדרך נפלתי לא אחת לבורות של תסכול ובכי. אבל בשלב הפוסט אני יודעת בוודאות: שי ואני הצלחנו להתמודד עם המחיר שגבה הפרויקט הזה מאתנו. שילמנו אותו והמשכנו הלאה, ביחד, כזוג כצוות.
אנחנו מבינים היום יותר טוב אחד את השני, מדברים שפה משותפת, מדויקים יותר זו המשימה האמיתית של החיים ? להתקרב לעצמך, להתקרב לבן הזוג, לדייק בהבנה שלך. כי בחיים האלה, כשהטלוויזיה נגמרת, בסופו של כל יום אנחנו חוזרים אל הבית, הילדים, העבודה, הזוגיות והסקס.
בשורה תחתונה: החיים הם סרט, לא תמיד אני בתפקיד ראשי, אפשר לכבות את האורות.
לאתר שלי: www.michalgolden.com