למען האמת, איני יודעת מי תקרא או יקרא את דבריי כאן, אבל אחריי הרבה שנים עצורות מלוות בחשש אני החלטתי שאני לא מפחדת יותר.
אני ניצן, חיילת משוחררת טרייה בת 20. לפניי 6 שנים חוויתי את הדבר ששינה את חיי מקצה לקצה והפך אותי מילדה עם פה גדול, לבחורה עם אמירה איתנה וברורה.
בגיל 14 לאחר שנים של ילדות לא פשוטה, עברתי חוויה אפילו עוד יותר מטלטלת בגלל ילד חסר הבנה חברתית בסיסית ואנושית מהכיתה שלי. לא אפרט ולא ארחיב אך מי שמבין את הנגזרת משמעויות יוכל להבין מדבריי במה מדובר.
לא הבנתי מדוע ליבי מרגיש שמשהו אינו כשורה. מדוע אינני מוצאת מנוחה מן המקרה ולמה דעתי אינה נחה עליי. (ניתן להגיד שגם שנים אחר כך איני ישנה לעולם. שנתי טרופה מלאה בסיוטים וחרדות, אך זה כאמור, הסימפטומים של אותו מקרה).
לאחר שהחלטתי לגשש ברחבי הרשת, קראתי על חקיקה בנושא. הבנתי מה המשמעות של ניצול, יחסי תלות (פיזית, נפשית, סוציו-אקונומית), מה זו הסכמה חופשית, והיכן אני ממוקמת במפה של כל הכאוס הזה.
הסתכלתי לשמיים והבטחתי למי שמקשיב לי שם למעלה, שלדיראון עולם אקדם את מעמד האישה, ולא אנוח ולא אשקוט עד שאעשה תיקון איפשהו ולעולם לא ארגיש כמו הילדה המנוצלת ההיא, שם, בת 14 בכיתה ט'.
הבנתי לאחר לבטים ממושכים שהכוח האמיתי נמצא בפוליטיקה, ולכן חברתי לארגון שנקרא "פרלמנט נשים", שהקים דאז, שלוחה שלו שנקראת "פרלמנט נערות". בעזרת פרלמנט נערות, כתבנו כמה נערות מהעיר הצעת חוק על "חינוך מגדרי מתוקן מגיל גן עד כיתה יב'" שמדבר על שינוי תכליתי של השיטה המגדרית הקיימת בגנים ובבתי הספר, ואמור, לשנות את התפיסה של הדור הצעיר.
נסענו לכנסת להציג את הצעת החוק בפניי כמה חברות כנסת מהכנסת ה-18, וביניהן חברת הכנסת ציפי חוטובלי מהליכוד, דאז יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה, שבעקבות המפגש איתה חיי השתנו ללא הכר.
במשך שנה רדפתי (פשוט כמשמעו) אחרי ציפי בועדות. הברזתי מבית הספר (בעיקר משיעורי לשון) ונסעתי לכנסת בכדי להביא לציפי ערמות של דפים עם רעיונות של הצעות חוק ותיקונים להצעות חוק בנושאים מגדריים שונים.
לבסוף, ציפי התייאשה, ולאחר פגישה צפופה של שתינו, הכריזה עליי כבת חסותה.
השאר כבר היסטוריה. במקביל לעבודה בועדה לקידום מעמד האישה הצטרפתי למועצת הנוער העירונית, הקמתי בעצמי ובשיתוף העירייה קבוצת נערות לקידום מעמד האישה, הייתי יושבת ראש מועצת התלמידים בתיכון שלי, וזכיתי בפרס ארגון "ליונס" הבינלאומי על "אשת השנה לדור ההמשך", על עשייה ציבורית בתחום קידום מעמד האישה.
לקוראים היקרים, למרות הניצחונות הקטנים שבדרך, אני רוצה להבהיר שההתמודדות היא אינה פשוטה. אני חיה במציאות בה אני סופגת הרבה ביקורת על היותי בחורה צעירה פמיניסטית ודעתנית. ההתמודדות הנפשית היא יום יום, ובעזרת העשייה החשובה היא הופכת אומנם לקלה יותר, אך כרגע לא נגמרת.
החלום הוא להיות עורכת דין, לרדוף אחריי צדק עליון, ולאחר מכן לעשות זאת בבית המחוקקים. אעשה ככל שביכולתי, למרות כל הקשיים שבדרך, להגשים את חלומותיי בשאיפה לעתיד שוויוני טוב יותר.
עד כאן לפוסט הפתיחה, תודה על הקריאה והסבלנות.