האמת היא שעד עכשיו לא התעסקתי יותר מדי ב-איך אני רוצה ללדת. אם זה לידה טבעית (כנראה מאד שלא!), לידה עם אפידורל או בכלל קיסרי.
אבל אם כן היו לי מחשבות בנושא, אז לראות את הצעקות של הנשים בחדרי הלידה, כמו שזה הוצג בתכנית, וכל התהליך הזה של הלידה, שאני מצטערת להגיד, אבל נראה לי הכי רחוק מלהיות נעים לאימא, גרם לי להדחיק את כל סיפור הלידה. עוד יותר ממה שהצלחתי עד עכשיו. ומאז אני לא מתעסקת עם זה יותר מדי.
אבל בשבוע 30, כשאני מגיעה לסדנת ההכנה ללידה לאימהות החד הוריות באיכילוב (ושאפו לאיכילוב, שהם היחידים שמציעים סדנה כזו), אני נאלצת להתמודד כן עם המחשבות והשאלות של איך אני מתכוונת ללדת.
האמת שהרעיון על ניתוח קיסרי אלקטיבי עלה לראשונה בסדנה הזו, כשאני מתחילה להבין שמבחינת הרבה רופאים, כשמדובר בלידה ראשונה מעל גיל 40, האם רואים בזה היריון 'יקר' ולכן הם גם יעשו הכל כדי לשמור על התינוק ועל האימא (מתוך הנחה שהאימא עבדה הרבה מאד זמן על ההיריון הזה), מה שאומר שיש יותר סיכוי להגיע לניתוח חירום, מכל בעיה שתצוץ.
ואם יש לי בגלל זה סיכוי גבוה יותר לניתוח חירום, אז לא כדאי לי כבר ללכת על ניתוח אלקטיבי (כשקובעים מראש את היום והשעה)?
ועם התהיות האלו התחלתי לנבור קצת באינטרנט, ולשאול חברים, ומכל זה אני מבינה כמה דברים ומתבלבלת במקביל מדברים אחרים.
אני מבינה למשל שיש המון הבדל בין ניתוח חירום לאלקטיבי, החל מדברים טכניים אולי קצת יותר כמו בין הרדמה מלאה לטשטוש, או מלווה איתך בחדר ניתוח כן או לא. וזה עוד בלי לדבר על כל האווירה שיכולה להפוך את כל החוויה הזו (כמה שניתן לקרוא לזה חוויה) מסופר לחוצה ואפילו טראומטית בניתוח חירום, לנסבלת לחלוטין וקצרה בניתוח אלקטיבי.
אז נכון, שיש גם הרבה, אולי אפילו יותר, יתרונות ללידה רגילה לעומת קיסרי, ויש לא מעט (אפילו הרבה) נשים מעל גיל 40 שילדו בלידה רגילה, גם את הילד הראשון, ומדובר על יתרונות שלא כל כך קל לבטל מחשיבותם כמו למשל ה Skin to Skin אחרי הלידה, או להרגיש את החוויה של הלידה עצמה, שלא לדבר על ההחלמה שלרוב היא יותר מהירה בלידה רגילה.
אז נכון, אני מודה שעל חווית ה Skin to Skin לא באמת קל לי לוותר. יש בזה משהו שנראה לי סופר מרגש להחזיק את הבייבי שלי עלי,
במפגש הראשון שלנו, אחרי הלידה. אבל מבחינת חווית הלידה עצמה, אני מודה שאין לי באמת יצר פנימי עמוק שטבוע בי, להרגיש מה זו לידה אמיתית, כזו של 16 שעות של צירים וכאבים (ואני מצטערת אם זעזעתי כאן כמה אימהות).
ותוסיפו לזה את הסיפורים שצצים יותר ויותר, על לידות מורכבות של שעות, שהסתיימו בסוף בקיסרי, או מרדים שלא מגיע בזמן לתת אפידורל, או אפילו המתנה של שעות במסדרון כדי שיתפנה חדר לידה, כי יש לחץ, אז ברגעים כאלו, אני מודה, ניתוח קיסרי מוזמן מראש, עם צוות שמוכן רק לך, נשמע לי יותר ויותר מושך.
והדבר היחיד שכן נשאר ומטריד אותי זו ההחלמה.
ואז אני מנסה לברר אצל החברות שעשו קיסרי, איך היתה ההחלמה.
ומכל התשובות אני יוצאת קצת הרבה מבולבלת, עם מסקנה אחת.
אין תשובה חד משמעית. זה לגמרי אינדיווידואלי.
יש כאלו שההחלמה שלהן היתה סופר מהירה, ויש כאלו שסבלו נורא.
יש כאלו שממליצות רק על קיסרי (בעקבות טראומת לידה רגילה קודמת), ויש כאלו שמפצירות בך לנסות הכל ? רק לא קיסרי.
אז קצת מבולבלת, אני מחליטה להתייעץ עם הרופא שלי, אבל זה, איך שהוא שומע אותי 'אומרת את המילה שמתחילה באות נ" (בניסוח שלו), אז הוא אוטומטית מפנה אותי להתייעצות בוועדה הטרום ניתוחית בבית החולים, כי לו אסור באמת להתערב.
וככה בלי עדיין שום החלטה עדיין, ואולי רק עם נטייה קלה לקיסרי, אני באמת קובעת תור לייעוץ טרום ניתוחי בבית החולים, כדי להבין מה הסיכוי שלי באמת, בגלל הגיל, והנסיבות, להגיע לניתוח חירום, וכדי לקבל עוד מידע שאולי יעזור לי לקבל החלטה.
עד אז אני מחליטה לא להחליט. יש עוד זמן. אני רק בשבוע 30.
אז נחכה. נשאל. ננסה להבין. ונחליט.
מה אתם אומרים??
ועוד משהו לא קשור שאני מרגישה שחייבת להתייחס אליו ולכתוב כמה מילים,
וזה על סדנת ההכנה ללידה לאימהות חד הוריות באיכילוב.
זו סדנה שלאור המציאות בימינו אנו, היא לגמרי במקומה, ולצערי (ולא באמת ברור איך) מוצעת אך ורק, על ידי בית חולים אחד.
וה'וואוו' האמיתי בסדנה הזו, מבחינתי, זה שזה פותר לך את הבעיה שהיא לא כזו פחותת ערך, לבוא ולעבור סדנה כזו כאם חד הורית לעתיד, כשאיתך בקורס עוד עשרות זוגות, שרק מבליטים לך את העובדה שאת לבד בסיפור הזה.
והייתי בסיטואציה דומה כבר כשחיכיתי להזרעות. ומה אני אגיד לכם, זה לא נעים בכלל.
ופתאום יש סדנה שלא רק מונעת את אי הנעימות והמבוכה, אלא מפגישה נשים בדיוק כמוני, עם אותן חרדות ופחדים, ומנסה לענות על שאלות שלא קשורות באופן ישיר דווקא בהכנה ללידה עצמה.
ומעבר לכל זה, הסדנה הזו גם מנסה לייצר חיבור בין האימהות החד הוריות, ואולי בכך להקל עליהן את התהליך המפחיד מאד.
אז הקבוצה שלי ואני אמנם עוד לא נפגשות לקפה באופן קבוע (טוב, גם עברו רק שני מפגשים), אבל כן יש לנו קבוצת וואטסאפ שהקמנו, שבה אנחנו מחליפות טיפים וחוויות וגם תומכות, בלי חפירות מיותרות בינתיים.
ומה אני אגיד לכם, אני פשוט נהנית. כי זה באמת כבר לא על הנשימות הנכונות או מתי להגיע לביה"ח. זה יותר מזה. וזה נעים ומועיל.
אז אם את, כמוני, אם חד הורית TO BE, וגם את נוטה להתרחק מהסדנאות הרגילות, כדי להימנע מתחושת הלבד הזו, שמועצמת במפגשים כאלו מול זוגות אחרים, אז רק שתדעי שיש אופציה אחרת. והיא ממש מומלצת!