במשך 25 שנות חינוך, לימוד והוראה פגשתי אנספור תלמידים. בכל תלמיד משתלבים אישיותו וביתו. התא המשפחתי, דרך החינוך, הגישה ללימודים, היחס לילדים ולמקומם של הידע והלמידה בעולמו של הילד. כך נוצר שבכל שנה ישבו מולי ואיתי מגוון אנסופי של תלמידים.
רבות נחקר, נכתב ונאמר על מי שמכונים בפינו כתלמידים "תת משיגים". כאלו שאינם מממשים את יכלתם. (משפט שגור הנשמע לא אחת בקבלת ההורים סביב שולחן המחנכת, התלמיד וההורים).
תופעה חשובה פסיכולוגית וחינוכית ? "משיגות יתר", שלא זכתה עד היום לתשומת לבם של הממסד והמחקר החינוכי, נחשפת על היבטיה השונים והשלכותיה הרבות בספרה החדש של ד"ר ליאת פולוצקי "מעבר לגבול היכולת".
הספר מציג לראשונה את דמותם של תלמידים "משיגי יתר" ואת הסיבות והגורמים מבית ומחוץ, שמאלצים אותם להתאמץ מעבר לגבול יכולתם כדי להצליח בלימודיהם, ומצביע על ההשלכות הקשות והמחיר הכבד אותו הם משלמים כתוצאה ממאמץ זה.
"הקרבת הילד על מזבח הישגיו הלימודיים יותר מאשר היא משרתת אותו היא משרתת את סביבתו", כותבת ליאת פולוצקי בספרה וקוראת להורים להימנע מלדחוף את ילדיהם למטרות ולהישגים שמעבר ליכולתם, ובאופן מנומק ומשכנע מזהירה את גם את הממסד הבית-ספרי מפני עידוד התופעה בקרב התלמידים.
גם אם אינני מסכימה לכל המסקנות, הספר "מעבר לגבול היכולת" הוא מעורר שאלות נוקבות לגבי דרכי עיצוב המדיניות החברתית והחינוכית. לאורך פרקי הספר מתייחסת המחברת לממצאי מחקרה ולאספקטים רלבנטיים מתוך המחקר החינוכי בכללותו, תוך שילוב טקסטים מהספרות היפה ודוגמאות רבות שנקרו בדרכה במשך השנים. כל אלה משליכים אור ומחדדים את הבעייתיות שבתופעה זו.