קודם כל את אתיופית
אח"כ את ישראלית, יהודייה, בעצם גם לא ממש (אולי אם נטביל אותך – זה בטח יעזור – או שלא)
אבל את תמיד תישארי עולה.
אז זהו, שאני לא עולה, נשמה, ת'שחררו.
יש פה אנשים שכבר יותר מ-30 שנה בארץ.
עד מתי תקראו להם עולים, בחייאת?
ואני? אני אגיד משהו שבכלל יפתיע אותך – נולדתי בארץ! ואני כבר בת 30, אז הגיע הזמן שתסגור את הפה, כי עכשיו אני אפתח פה.
בגדול נמאס לי מכם.
כן כן. אתם. כל הגזענים בגלוי ובסמוי שנמצאים בכל פינה בארצנו הקטנה.
נשבר לי מהיחס הפטרוני שלכם, נמאס לי מההתנשאות שלכם ונמאס מהגזענות שמלווה אותי מגיל אפס.
שכחו מזה, אנחנו לא נחמדים או שקטים ויש בינינו גם תחמנים גדולים.
אולי תתפלאו לשמוע אבל זה ממש לא מעניין שהיה איתך אתיופי נחמד בצבא
או שעובדת איתך אתיופית יפהפייה.
בבקשה אל תאהבו אותנו, ובטח אל תאהבו אותנו ותשנאו את הרוסים.
זה באמת הכי גזעני שלכם.
אנחנו לא נחמדים או שקטים. ההפגנה אמש. צילום: רויטרס
נמאס לי!
נמאס לי מהטמטום הזה שעאלק מחמיאים לי: "וואו איזה עברית יפה יש לך, בלי מבטא בכלל", "וואו את ממש אינטליגנטית" – אין לי מילים לתאר את העצבים שזה עושה.
נמאס לי מתכניות לקידום יוצאי אתיופיה או שקר אחר.
חברים – זה בלוף, לא עושים כלום חוץ מליצור תלות ולגייס מיליונים מיהודים טובים מאמריקה. רוצים סטארט-אפ? תמונות של ילדים אתיופים מכניס מלא כסף.
נמאס לי שאתם חושבים שהבאתם אותי לפה ושאני צריכה להגיד לכם תודה, אז לא!
תודה להורים המדהימים שלי ולמשפחות הרבות שהחליטו לעלות ארצה, צעדו סבלו ומתו במדבר בדרכם לסודן, כדי שנשוב לירושלים.
נמאס מתוכניות טלוויזיה שמציגות את אתיופיה כמעוז העוני, העולב והלכלוך; פשוט איכסה אחד גדול וגועל נפש.
גם אתם, אנשי התקשורת היקרים עם השאלות שלכם – "איך חייתם שם, מסכנים?" זה ממש עלוב – הדימויים האלה של אתיופיה ויבשת אפריקה חלפו מהעולם אז תתקדמו.
נמאס מפוליטיקאים שנזכרים בנו לפני הבחירות ומחבקים אותנו, נא לשמור מרחק – לא מעוניינת במגע צבוע שכזה.
נמאס לי מפרסומות עם ילדים בלונדינים.
נמאס לי מפרסומות שקוראות לציבור "לא להיות גזעניים, כי נו נו נו זה לא חוקי".
נמאס לי מזה שכולם מזדעזעים, כולם מזדהים, כולם מחזקים וכולם כואבים איתנו – אבל מרחוק. כל עוד זה לא נוגע לקוטג' העלוב שלכם – לא ממש אכפת לכם ואל תטרחו ל"כבד" אותנו בנוכחותכם. אני לא צריכה לשמוע משפטים כמו
"אהה, אם תפגינו בכיכר רבין או בהבימה –אני בטוח באה!"
כולם מחזקים וכולם כואבים איתנו – אבל מרחוק. מתוך ההפגנה אמש בירושלים. צילום: קובי בכר
נשבר לי!
נשבר כבר מהאטימות ,הבורות, הצביעות והמדיניות המפלה.
נשבר ממשרד החינוך שקטלג אותנו
נשבר ממשרד הרווחה שמפרק משפחות
נשבר מהשליטה של משרד הקליטה ביוצאי אתיופיה
נשבר מהאיסור למכירת דירות ליוצאי אתיופיה.
נשבר מפקידים ונותני שירות אטומים שלא מבינים את ההורים שלנו ועובדים עליהם
כי הם פשוט יכולים.
נשבר משוטרים אלימים שעושים מה שבא להם, שמפוצצים אותנו באלות, שמפשיטים, משפילים, יורקים, דורסים ורומסים אותנו.
נמאס ונשבר. אבל להישבר זאת לא אופציה.
אתם מנסים לשבור אותנו, לכופף אותנו ,להמאיס עלינו את החיים פה אבל לא אנחנו לא ניתן.
הגוף מזדקף, הגב מתיישר – ולעולם לא נשבר.